L01060013329
£3
חיי עולם
בו יבואו תפלת המבקרים את החולה וגם ווידוי החולה עם כל התפלות והפסוקים והמזמורים שאומרים אצלו עד לאחר יציאת נשמתו ♦
ועוד נופף בו כל דיני ביקור חולים וקריעה ואנינות ואבילות מהש״ע והאחרונים בסדר נכון כאשר יראה הרואה ,
טאת הרב שרגא פייביש סנ״ל פרענקיל נ״י .
נעהמ׳ח ספר זבחי רצון, לקוסי המשנה, בנדי שרדי ציון לדרש .
י • נעשה לרנוד ולזכר נשמח בכו הבחור מתתיהו ז״ל .
נדפס שינס ראשון בשס חלויתהמת מתה נדפס שנית עם היססות רבות בהצאת חתן המחבר הסו׳׳ס אהרן 6ויסט בקראקא .	י
^01
811811*£1 8(11111)81101111811 ,8081?	ן§18*¥61
.נ81אל3ז£ 111 8ט111>פ61*\\ 4 :(180116'! 00x1־ 0111011
55*6־£־£הקדמה
היתד. מלי יד ה׳ כעש״ק י״א סיון המכר ולקח ממני כעונותי הרכים את פרי נטני גן יקיר צי היחור מתתיהו הלוי נימי בחדותו מוד לא מלאו לו חמש עשרה שנה, ואמרתי כעניי אכינה את לנכי ותהיא זאת נחמתי כי אעשה נחת ר!ח לנשמתו הטהורה ואחלק לי כרכים לעשית זכר לשמו לחיי עוה״ג כמייור הקטן הזה המדכר כהדכריס השויס לכל נפש׳ יהנה ברוב המקומות לא סדשתי דכר, והכאתי רק דכרי המחירים׳ אך ככל זאת אקיה כי יהי׳ כו תועלת, כי אספתי הנה כמעט כל הדינים המפוזרים כש״ע ואחחרס ושייכים לעניינים האלו. וסדרמים כסדר נטן למען לא יצטרפו לחפש אחריהם לעת הצירך, וזאת להודיע כי הדינים אשר המתקתי מש״ע יו״ד וא״ח ומהאחרונים והבאה״ט ולקט הקמח וחכמת אדם וחיי אדם וסידור הגאון מליסא׳ סתמתיס לרוב, ורק הדינים אשר לקטתי מספד מעיר• יכק ומלחס הפנים, ומנה״י ומשערי פשו׳ על כאה״ט ארח עם פתחי תשונה על כאה׳׳ט יו״ד ותוססת מעט אשר הוספתי משלי׳ אותן סגרתי נין נ׳ חצאי אריס, ואת שמס עליהם שמתי ואך היוצא מסי העלמתי׳ וברוב הפעמים הכאת* דכרים נשם ס״ת הנ״ל אף כי לא ממנו הדכריס יצאו רק הניאם גס הוא נשם מחירים אשר קדמוהו וקראתי הממכרת נשם לוית המת ע״ש הנישא, וגס כי השם של כנו המנוח מתתיהו ד,לוי נמצא אתו, יזכות הרכים יעמוד לו שתעלה נשמתו מעלה מעלה ויניח כשלום על משככו׳ עדי יעמוד לתחיה אמן : דברי המיבו בלב נשכר, עש״ק מ אלול שנת תרי״ג מרק .ההולך לבקר את החולה אם הוא חולה בחולי מהלכת ח״ו כגון חולי ראש וכיוצא ר״ל אזי יאמר טרם בואו בפתח החולה פסוקים אלו :
ויאשר יה1ד, אל־משה״קח־קך שמים נטף ושסלתוחלכנה שמים ולכנה זכה כד ?כד'.ידדה : ועשית אוגה קטלת רקח שעשה רו״קס שטלה טהור קדש 5 ו:שחקק ששינה הדק ונסע ששנה לשני העקת ?אקל מיועד7 אישר אועד לך ש$ה קדש קקשים תהיה לכם י: .והקטיר',עליו אסרן קטקת סמים'בבקר בבקר י ?הטיבו אית־הנרת!קמירניה נ ויכסעלות אסרן את־הנרת כין הערבים.יקטידנה קטרת ועשיר לשני:יהוה לדיסיקם:
בבואו אל החולה יבקש עליו בינו לבין עצמו בפסוקים אלו :
לא סאנה אליך רעה ונגע לא יקרב כאהליך:בי מלאכיו .שיה לך לשמרך בכלדרכיך ג רשאנו ייונרשא הושיענו מושעה ?י תהלוזינו ארנה :
סדר מיידוי :
מודה א;י לפניך וזי אליהי ואלדד אבוהי א.להי אכרדים אלדד.יצחק ואליהי ועקב שרשואתי כ;ךך ומיסת' בידך * ידוי רצון שלפניך שתקןאני קפואה שדמה. ואם ס.גי.ע עת פקודתי קמות אתה שריק על כל הבא,עלי ?י אמת עשית ואני הקשעתי: הצור,תשים,פעלו ?י כל־מ־קיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק דשר הוא : אליך ^ב	ספר חיי עולם
נפשי אשא: ויהי רצון מלפניך שתל,א מיתתי בפרה על כל חטאים ועוגות •?שי^ש שחטאתי והעדתי .ושפשעתי לפג'יך ?מלשבה ובדבור ובמעשה ^?שוגג ובמזיד. ?אונס וברצון. מיום היותי, הן לגלגול זה ןהן בגלגולים אחרים. עד העת ורגע זאת. על בלם אלוה סליחות סלח לי מסל לי כפר לי. לתן סלקי ?גן עדן. }זכני'לעולם לבא !שיפון לצדיקים ותודיעני אורח חלם שובע שמהות את פניך נעימות בימינך נצח ג שמע לשראל להוה אלהינו יהוד, אחד: ?רוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: ■אהבת את י:הוה אלהיך ככל־לבבך ובכל־גפשך יבכל־מאדך} להוד, מלך 1 להוד, ?לך. להוד. ימליך לעולם ועד ג יהוד. מלך. להוד, מלך. להוה למלך לעולם .ועד להוה הוא ל,אלד,ים 5 יהוד, הוא האלה־ם: י הוא אלהינו אין עוד. אמת מלכנו אפם זולתו. ככתוב בתורתו הדעת היום והשבות' אל לבבך כי להוה הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מועדת אין עוד:
אח״ב יאטו.
אלהי ואלדי אבותי תבא לפניך תפלתי ואל תתעלם מתלונת, שאין אני עז פנים וקשי עורף ן 0אם היא אשה
תאמו) שאין אנ?י_עזת ?נים וקשת עוךף : (וכן נבל מקום
שיצמיד ניני יי*) לומר לפניך ע אלדי ואלדי אכותי צדיק אני ולא חטאתי א?לחטאר\עויתי מידתי אני ןאבותיז אשמתי. אכלתי'דברים אסורים ומתועבים: ?גךתי. בטיתי ?שפתי5 גזלתי. גבה לבי רמו עיני: דנרתי דיו?י.ספר חיי עולם	נ
*דבר ם בטלים: קעויתי. הוצאתי דבה ושבבת זרע לבטלח:' ותרשעתיי. בויעוד עבירה ולהרהור רעה : !דתי. זניתי. זלזלתי מורים והורים: למפלי. חללתי עזם ל בסתר ובגלוי. חללתי שבתות דמים טובים : טפלתי יטל־ןר. טמאתי רעיוני במחשבות ובהרהורים אסולים . טמאתי ברית קו.ךש: הנבת/יע*.ילדתי בתורתך: ?!בתי. ??פתי ?נסיות שלא לשם שמום: ?1עתי ?1שוני• המרתי: נ?רךתי. מדתי במשא ובמתן: ?אצתי. ?אפתי. לשבתי בנשך והלבית: סללתי.זסקרתי עון: עדתי. העזתי מעה: פשעתי. 7פ_לקתי עול תורה דלאת שמ:ם. צללתי. צחנתי מעשי: קשיתי עורף. קלקלתי פעילותי'. קפצתי:ד
מאחי לאביון: רשעתי. רכלתי על ריע ועמית . לגלי הרעתי לרעה: שחלתי. שנאתי ש־נאת חנם: תעיתי. ו?פךתי לשימת;ד: לעלעתי. תועה ותועבה עשיתי. יסלתי ממעותיך וממשפמיך הטוביסולא שוה לי: ואלה צדיק על!ל הבא עלי בי אמת עשיל וא?י הרשעתי: מה אומר לפניך יושב,מרום'ומה אספר לפ?יך שוכן שחקים ללא פל הנפערות והגנלות אלה ייודע:
אלה יודע רזי עולם. ,ותעלומות פללי ןל לי. אלד. חופש פל תדיי ?מן. יבוקן בליות ולב. אין דבל נעלם ממך. ואין נפלר מנגד עיניך: 'יהי רצון מלפניך ל אלתי ואלהי אבותי שלמלה גתמחול' לי ברלזמיך הרבים על ?ל עונוהי ופשעי ולכפר לי על בל חטאתי. מרוק חטאתיד	ספר	חיי עולם
בו־הט־ך ה_רב־ם *אשל לא יגל ידי יסודם וחלאים רעים והשליבםבטצולות;ש• בטקום אשר לאלוברוןלא ופקדו ולא.יעלו על לב טע^ה ועד 'ע1זלם 5 גל חטאתי ויל חטאת עטך בית ייבראל : להוא רחום:יכפרזעון ולא 1שחית והךבה להשיב אפי ולא;עיר גל המתו: נ״ם והיו לרצון איסיי פי ומיון לבי לפגיך י; צורי וגואלי ג עושה שלום בטריטיו הוא ביהטיו הרבים לעשה יבלום ?גלינו ועל כל וישראל אמן:
אח״כיאמר החולד, :
קנא שיר למעלות אשא .עיני אל ההרים מאץ;בא עזרי: עזרי מעם !ה1ה עשה שבדם'וארץ:
והעומדים עליו יאמרו:
אל!תן למוט רגלך אל!נום ש$רך: הנה לא 7ינום ולא .יישןשומי ישראלי: יהוה 7שפיך יהוה צלך על.יד יטעך : יושם השטש לא _י?גה דרה בלולה : להוהושמרך טשל רע ושטי את נפשך:י' וקרה ושטר ציאהך ובאך מעתה
ועד ע1לם ♦	(וכן	יעשה ג״ם.)
אח״כ יאמר החולה:
טי אל פ:טוך נושא זעון ן־עוברעל פשע לשארית נהלתו לאההזיק לעד אפו בי הפץ ה.?זד הוא ג ';שוב יוסטנו לבבושעונותינו והשליךבטצול'ות_ים גלחטאתם: תתן אטת ל.יעקב הקד לאברהם אשר:ש.בעת.לאבותינו מימי קךם ג' שיחי אפקיד רוחי ?דיוץ אוהי לי אל אטה - -יסכל
\ספר חיי עולם	ה
י; אך ?מעפט אל ?אפך ןן תמעיטני: ?טוב אלין ואקיץ ?רחמים: אל נא רפא;א לי: נ׳ פעם-0.רפאני י; לארפא הושיעני ־אושעה בי תהלתי אתה: אל תעזבני יי יאל11י אל תלהק מעני חושה לעזרתי ל; תשועתי ן ליעיועתך קויוד להוה: יהיה לישועתך קויתי: 1קויתי להוה ליעועחך: לפודקנך סבו־ית ל;:;; לפורקנך ?ןרית: םןךית ך 1לפודקנך: לברכך להוהןלע^ורך: זלאר יהוד. 1 פניו אליך וילז?ךל: לעאלהוה י ןניו אליך ולעם לך עלום: לזלדו לרצון אמרי פי להגיון לבי לפניך לל צירי וגואלי:
אח״ב יאמ- החולד. ז׳ מזמורים אלו: ובשבת יאמר רק מזמור שיר ליום השבת.
ק= הפזלה לעני בי לעטף ולפני יהוד, לעפך עיחו. להוה שמעה תפלתי ושלעתי אליך ונבוא: אל תמהר פניך מעני ?יום צר לי הטה אלי אזג ך ?יום אקרא מהר ענני: ?י בלו בעשן למי געצמומי במוקד נחרו: הוכה כעע? ויכע לבי ב־ שבלתי מאכלללמי: מקול אנחתי ך?קה .עצמי לבשרי: דמיתי לקאתמךבך הייתי ?בום הלבות: שקלתי זואהלה ?צפור בודד על גג: בל היום חרפיני אלבל מהוללי ביו נשבעו: ?י אפר בלוזם אכלתי ועלויי ???י מסכתי : מפני זעמך ןקצפך ?י ;עאתנייותעליכני: ימי כצל נטוי ואני
׳י ■ן	־־	■ך*	־:־	•
ק
צ
1?
*-*
♦♦	1-1
^0	5
	♦״4
1!ב~	
•0	1ב
|\י	ס- **
ו_	וב-
ס: #—ו	ס
1\־	~0 \£
3	
וב	—0
1\י	_1
	ס
-1	ס
	10
\1	1/*ו
•13 ••^1
^ •בו
_ ת ו! ״
ח ית ה ו!
בץ1
־1
♦♦
ה'0
<■־*
׳11 ,~1 -בו :56 ■;£ 11
י״ ר*
״	—* וז
.. ^ ב! ^
־|־^ז| 2
ת י ו! ן
־* :^ן ט
11 5
ד!1!*|	^	־ן
^ ;1
־^1 •*£ ו1 <1
.4* \ ז
־״ 1
*1	~ן0	י-*
י:~ן ^
•־5 ־^1
■שיד
^"ת ;! ״
־'י!
ספר חיי עולם
בעש? איבש ז ואתה והוה לעולם תשב ןיכלך לדיר.ודר 5 אתה ו^קרם תרחם :ויון כי עת למנה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבמד, ואת עפרה וחננו: הילאו גירים את שם י;הוה.וכל מלכי הארץ את כבודך נ כי בנה ידלה ציון נלאה בכבודו: פנהאל ! תמלח העלער ולאביה את תפלתם : תכוגב זאת לדיר אחרון \עם נברא ולילל ;ה: בי השקיף ממרום קדשו והוה משמי.פ אל ארץ הביט: לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה: לספי בציון שים יהוד. ן ויתהלתיו בירושלים : בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את יחלה : ענה בדרך , כדד קיצר;מי: אמר אלי אל תעלני בלצי י5?י ?רור דולים שנותיך: לפנים האלץ יסדת ומעשה לדיך שמום:' המה יאבדו ואתה תעמוד וכלם כבגד ובלו בלבוש תחליפם ויחלפו: לאתה הוא ישנוהיך לא ותמו:''?ני עבדיך ושכונו'וירעם לפנוך וכיון:
קג לסי ברכי נפשי את ודלה וכל קלבי ; את שם ל,לשו ♦ פלכי נפשי את והוה ואל תשלהי כל במוריו:. הסולח לכל עלנביז
ספר חיי עולם
הריפא לכד החלואוכי : הגואל משחת ח;יכי חמעטלכי חקר ורחמים: המטביע בטוב עך_יןד תקחדש כגשר נעורןכי : עקה ברקות יהוה ומשפטים לבג1 עשוקים' : יודיע לרכיו למטה לבני .ישראל עלילותיו; רחום וחנק יהוה אך1י אפים ןר'ב חסד : לא מצח ;ריב ולא לעולם וטור: לא כחטאינו עשה לנו ולא כעונרגינו גמל7עליגי 5 כי בגבה שמופעל הארק גבר חקרו על־יראיו ו ברחוק מזרח ממערב הרחיק מטנו את פשעינו: ?רחם אב על בדם לחם י;הוה על יראיו : כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו 5 אנוש
7~	* :'*•/	7	*7	7	:־ 7 :
כחציר י7?רו כציק השדה כ! ;ציק: כי רוח עברה בו ואיננו:ולא.יכירנו עוד מקומו: והסד ידוה מעולם ועד עולם על ;לאיו וצדקתו לבני בנים' לשמד בריתו ולזכלי פקךו לעשורנםזוהוחבשמום הכקכםאו ומלכותו בכל טקילה ו ברכו יהוה מלאכיו נבלי כה עשי לברו לשמע ?קול ךברו 5 בלבו וחוח |ל צבא־ ו מיבךעיו עשירצונו 5 ברכו ידווה |ל מעקיו ככל מקימות ממשלתו ברכי נפשי את יהייה:
7 !	־ !	*	7 !	־	־	:	־	7	:	7
1־
** ד! ^ *1
־3>־•
31
£3
11 #י
11• •ך
וי־־*
זז. מ-
15״ ״*
1— ■§־־• ־35 0 ^
1: 1ל
3 ל5
ן>■	11■
^--- י״- *
'3י:• 5£ גי!. ו<י
ט' 1\
3 ס ו_ !י
1ב ^ 1:1!
^ ״@ ^ !מ
ח ־^1
—=ד|
.בן־ד
-נ ם ?}
.־ז מ 11 0
;*5
ת
]ית ־1 ״
♦♦ ר1
;6
--0	56
2נ 5 ״;£ £
11 £
ספר חיי עולם
םאלמנצח מזמור לדוד: אשרי משכיל אל דל כיום רעה ימ^הו ;ד|ה 5 יהן־ה ;שמרהו ויחיהו ואשר כארץ;ואל תתנהו !נ.פש א;ביו: .ידדה.יסעדנו על ערש דד כל משכבו ל.פ!ת !הליו: אני אמרתי וזחוח ועד ךפזאה נפשי' כי ח^אתי לך ן איבי יאמרו רע לי לותץמות ואבד שמו: ואם בא לראיות שוא ודבר לבו וקבץ און לו.לאאילחוץ ידבר: יחד חגדי.יתלקשו ןל שנאי עלי נחשבו רעה לי * ךןר כליעל ;צוק יכו ואשר' שכב לא יוסיף לקום 5 גם איש שלומי איןר!מחתי בו אוכל לקמי הגריל עלי עקב ' ואתה וזחוח חנני נחקימד ואשלקה לחם ז ןזאת;דעתי כיי חפצתי'כי'כי לא;ריע איבי עלי נ ואני !תמי תמוע בי ותציבני לבניך לעולם:' !רוך ;חוה אלהי ;שלאל מהעולם ועד העולם אמן ואמן ז
קלי שיר למעלות הנה !לכו את ;חוה כל ע!די ;חוה העמלים !בית ;הוד. כלילות 5 שיאו;.דיכם קדש' ובךכואת ;חוה: ;!לכך ;הוה מצדן עשה שמ;ם וארץ 5 '
_10
ספר חיי עולם
קיח מן המצר קראתי;ה קני פמרחב ;ה: ;הוה לי לא אירא מה ;עיסה לי אדם : יקה לי בקרי ואני אראה בטנאי: טוב ליזמות ביקה מבטח באדם: טוב לחסות פיקה מבטח בנדיבים:'בל גו;ם סבבוני בעם יהוד, פי אמירם: סבתי גם סבבק בשם יקה כי'אמילם: סבתי פן־ברים דעכו פאט קוציםבשב;חוהכי אמירם: דחה דחיתני לנפל ניקה קר;י : קי וזמרת;ה ויחי לי ליטועה: קול רנה וישועה פאך,לי צקקים ימין ;קד, עטה חיל:1 ימין יקה רוממה ימין ;הוה עטה דדל: לא אמות פי אתה ואספר מעטי יה: ;סר;סרני ק ולמות ־לא נתנני: פיתחו לי שערי צדק אבא בם אודה;ה: זה השער ל;חוך, צדיקים;באו בו: אודך בי קיק; ותהי לי לישועה: אבן מאסו הבונים ה;תה לראש פ;ה: מאת;הוה היתד, זאת היא נפלאת בעינינו: זה סיום עטה;חוה ננילה תטסחה בו: אנא;הוה הושיעה ;א: 'אנא ;הוה הצליחה נא: ברוך הבא בשם ;הוה פרפנופם מבית ;הוה: "אלי ;הוהי ויאר לנו אסרו סג
ק
55
3
11
11
♦♦
*אי
#^ן:״
3<?י
*—י
ן- 1\■ 3־״*
^ ן-״ 5ד; 0~
ג*1ב
מ מ״
11, <ד.
״־* שי ** 3-
ף זד
1;•
111
*—..
* *־
נ, ז£ ן1 •ז
3• ״
531
א
0
•יו7!
־ד!
,£
י#
ב}
בו
ד!
׳11
ה
־1
£
•־36
־בו
-0
ד״
-ד*.
גו
־־1
1ת
נ*
ה
ד!
דו
בו
ר*
1>
:ש
5נ
5
ספר חיי עולם
ן
בעכוזים.עד ל!ךנ1ת המזבח: אלי אתה ואודך, אללי ארשיבך: יחודו לוהוהז?י| טוב כי לעולם חסדו':
*	*	: * ז ־ :
פי תפלה לדוד הטה זחוח אז;נך ענני
?י עני ואביון ן6ני: שמרה נפשי כי הסיד
אני הושע עבךך אתה אלהי הבוטה
אליך: הנני אדר כי אליך א:קרא בל היום:
שמס נפש עבדך כי אליך אדני נפשי
אשא: בי אתהיהוה טוב וסלח ולב ה3ד
לכל קראיך: האזעה יהוה תפללןי
והרןשיבהבקול ונהנונוזגי: ביום צדתי
אלןראך,בי תענני: אין במוך באלהים
אדד ואין במעשיך: בל גדם אשר עשית
ובאו דשתהוו לפניך אדד ויכבדו ליכבף:
בי נדול אתה ועשה נפלאות אעה
אליהים לבדך: הורני ןה1ה דך?ך אהלך
באמתך !חד לבבי לולאה שבך: א1ךך
אדני אלהי בכל לבבי ואכבדה שבך
לעולם: בי הם.דך גדולעלי והצלת נפשי
משאול תהת;ה: אליהים זדים זקמו עלי
ועדת עריצים בקשי נפשי ולא שמוך
^מדם: ואונה אדני אל רחום וחנון אלך
אפום ולב חסד ואמת: פנה אלי'והנני ............... ־ \ ׳ 7יא
.ה
דיי
נ*
•*
ספר חיי עולם
הנה עוף לעבדך והיווה לבן אמתך ן עשה עטי אות לטובה ויראו 'שנאי ן־בשו בי אתה להוה עזל־תני לנחטתגי:
ק״ שיר מזמור לדוד: ;גון לביאלהים
ד אעירה!אזמרה אף לבודי: עורה הנבל לקנור אעירה עיור: א־רךף בעטים להוה נאזטךך בלאמים: בי גדול מעל עמי.ם ח?!ךך ועדי עןןקים אטתך: רומה על עמלם אליהים לעל כל הארץ ?בורך : למען .לחלצון ידידיך הועיעה לטינך !ענני: אלהים דןר בלןךעו אעלזה אחלקה עזכם לעמק לכותאמרד: לי גלעד לי מנעה ןאטיים'מעוז ראעי להודה מיהקקי: מואב סיר רחצי על אדום אעיליך נעלי עלי פלעת אתרועע: מי יובילני עיר טבצר טי לחני עד אדום: הלא אדהים זנלתנו ללא תצא אלהים בצבאתינו: הבה לנו אזרת מצר לעלא תעיועת אדם: באלקים נעשיה חיל להוא ייבום צרינו":
7	7"
ואס דעת ההולה מיושבת עליו ורוצה להאריך עוד בווידוים כווידוי יום הכפירים ובהפלות ותחנונים לפני המקום קדוש יאמר לו :
♦♦
11
11
ב*
״תא-
:5
11
11
11"
0- ••
ף 1*
ז£ 5־ *״
3 ד1
<5
1-1
.1^
.11
״תא-
0
-0
דויב
ספר חיי עולם
העוטרים על הש״ס יאסרו (ובשנת א״א רק ניזמור שיו ליום השבת) : (י!
האזינו השמןם ואדברה ותשמע הארץ אמרי־פי:1 !ערף כמטר לקחי תזל .כפזל אמרתי כצעירים עלי־דשא[!׳ ןכךביבים;עלי־עשב ז ;י מבאות עמנו משגב לנו אלהי ג יעקב שלה: יי מבאות'איברי אדם בוטח בך ז !י הושןעהן? המלך!ענני כיום ,קראנו: אהה סהר לי מצר ו/מרד רני ז 3לצ תסובבני ©לה* בטחו ביי עדי עד ?י ב;ה ל מור י עולמים: יזיעז לעמו .!וקן י; יברך את עמיו''בטלום ז מימינו מיכאל משמאלו גבריאל מלפניו רפאל מאהוריו: אוריאל;ועל ראשו שכינת'אל:	י'	י	י	,
יי מ?הם לדוד שמרני אל פי חסיתי בך: אמרה רקוח י אדני אתה טובתי בל,עליך: לקדושים אשל בארץ המה י ואדירי בל חסמי ©ם: .יךבועמבוהם אחר מהרו בל אפיך !ן נסביהם מלם ובל אשא את שמוהם על שפחי: !הוה ;ן בבת חלקי וכוסי אהה תומיך גורלי: סבלים נפלו לי 1; בנעימים אף נחלת שפרה עלי: אברך את !הוה אשר < יעצני אף לילות !קזררבי ?ליוה,: שיתי!הוה לנגדי קמיד ז פי מימיני בלאמיוט: לכן שמח לבי רנל כבודי אף בשרי ; !שכן לבטח: כי לא העזבנפשי לשאוי*לאתהן0םיךך לראות שחת: תודיעני ארח ודים שבע שמחיות את־ פדך נעימות בימינך נאה:
''נ למנבס מזמור לדוד: .יענך!הוה ביום ציה !שנבך שם אלהי!עקב: .ישלח ען:רך מלן.ךש ומציון!©עךןי:יג
ספר חיי עולם
;זבר בד מנחותיך ועולתך ירשנה סרה: ותן לך כלבבך ;ו'בל:עצתך/ימלא:'נךננה בישועתך יבשמ אלהינוינן־גל אלמלא ;הוה בל משאלותיך? עתה;דעתיבי הושיע;הוה י,י משיחו' וענהו מ^מי קרשיו בגבורות ;שע ;מיניו: אלה ה! בלבב ואלה בסוסים ואנחנו ?שם להור, אליהינו נזכיר' נ י המה ברעו ונפלו ואנחנו ממנוי ונתעורר :'יהוה הושיעה
4ן^ניו
* אס אין פנאי בל בך ידרג• אלו המזמורים ויתחילו מן לישועתך וגו׳.
ין גב למנצח על אזל־ השחר מלמור ללוד5 אלי אלי למה עובדני רחוק מ־שיעוזי דקרי שאגתי: אליהי אקרא י [ יומםולא תענהולילה ולא דומלה לי: לאתה קרוש יושב ;!ועהלות לעזראל 5 בך בטחו אבותיגי בטחי והפלטמו נ אליך ^קיייונמלטי' 3ך בטחו'ולא בושו : ואנכי תולעת ולא איש חךפית אדם יבזויעם : ןל ראי!לעינו יי-יפטירו י כשפה;ניעו ראש: גל אל 7;הוה יסלטהו'.יצילהו בי חפץ ביו: ?י אתה נחי מבטן מבטיחי על שדי אמי: עליך הכלבתי מרחם טבט; אמי אלי אתה: אל וערחק ממני כי וצרה קרובה בי אין עוזר: סבביני ברים לבים אבירי ?שן כתרוני: פציזעלי פיהם אך;ח טרף ושאג: כמ;ם נשפכתי והתפרדו ?ל•.עצמותיי דלה לבי כדונג נמס כתוך מגני: ;בש בקרעו כחי ולשוני מדבק מלקות; ולעפר קות תופסני: כיסבביני' כלבים עדת מרעים הקיפוני באך' זיד;ורנך: אספר בל עצמיותי המי•.יביטויד	ספר	חיי	עולם
!ראו כי ג וחלקו בגדי קסם ועל לבישי״יפילוגורל: ואתה !ה1ה אל תרחק איליתי לעזרתי חושה: הצילה מחרב ג?שי מ!ד כלב יחידתי : הושיעני מפי ארוק ונוקךגי 1 רמים עניתני:'אספרה שמך לאהי בתוך קהל אהללר:] !לאי וחוח הללוהו כל זרע ועקב כבדוהו ויגורו ?ומנוי ןל זרע ישראל: כי לא עזה.ולא שקץענות עגי ולא הסתיר■ פ;יו ממנו ובשלעו אליו שמע: מאתך תהלתי כקהל רב ?קרי אשלם ננדייראיו": יאכלו ענוים'ו!ש?עו!הללו והיה דו־שיו!חי לבבקס לעדי: מכרו רשבו אל !הוד, כל אספי ארק לישההוו לפניך קל משיקחות גוום: כי ליהוד, המלוכה ומושל בגיו!ם: אכלו'!.ישתהוו ןל דשגי ארץ ??;יו וכלעו כל יורדי עפר }נפשו לא יחיה: זרעי נעלדגו !'סכר לאדני לדיור:' ;באו ויגידו צדקתו לעם נולד ?י עשה: י כג מזמור לדוד יד,יוה'רעי לא אחסר: בגאיות' ךשא !רבי^גי על מי מנוחת ינלדגי: נמשי !שובב!?דעי ?מעגלי צדק למען'שמיו: י גם בי אלך בגיא' צלמות'לא אירא' לע בי אתה עמדי ׳??שף ומשענתך הקהיגסמני: הערך לפני שלחן ??ד צררי לשנת בישקן ראשיי כוסי ך;;ה: אך טוב'וקקד ורךפיוגי קל ימי היי ושבתי בבית !הוד, לארך;מים: י נד לדוד מזמור ליהוה הארץ ומלואה תבל וישבי בה:
בי הוא על ימים:יסדה;על'?ל,רות יכוגגה: מי!עלה בהר !הוה ומי;קום במקום קךשך: גקי בכים ובר לקב אשרספר חיי עולם	טו
לא ;שא לשלא נ?שי ללא נשבע למרמה : :שא !רכה מאת יקוהוצוקקהמאלהי :שעו;זה' רול דרשו !!קשי פניך ':עקב סרה; ׳!או שערים ראשיכם וה^שאו ?החי עולם ויבוא !לך הכבוד; מי זה !לך הןב1ד והדה עזוז לג!ור יהוד, גבור מלחנוה ג שאי שעדים ראשיכם ו<!או פתחי עולם רבא !לך היבוד ; מי הוא זה !לךה!ב1ד יהוד, !באיות'הוא !לך הכבוד !לה ;
ני׳ לדוד אליך ־יהוד, נפשי אשא ; אליהי !ך בטחתי אל אכושהאל:עלצו או:בי לי; גם בל קו:ך לא .יבשו :בשו ך,בוגדים ריקם; דרכיך יקוד, הודי״ע! אךחיותיך למדני; הדריכני באמתך וילמדני כי אתה אליהי:שעי אותך קייסיי כל חיום:ז!ר רחמיך:הוהוסםדך כי מעולם המה; חטאות;עולי ופשעי אל תזבר כחסדך לקד לי א!ה למען טובךוהוה ;ז טוב־דשר :הוה על !ן יורה ח!אים בדרך;' :דרך ענדם 3!שפטדלמדענויםדרבו; כל לדחיות :דלה ךוםדואמת הצרי!ריתיו געדרזיו: למען שמך' :הוה :!לח! לעוני!י רב הוא; !י' זה האישי:רא :יהוך, יורנו !ךרך.י!דד; נ?שו!טוב חלין לזרעו:ירש ארץ; סוד :הוה לירכיו ובריתו להיוד־יעם ; עיגי ת!יד אל :הוה כי הוא יוציא !לשת הלי; ?;ה אלי:וח;ד !י יחידי ועני אני; ערות ל!'!י' הרחיבו!!צוקיותיהוציאני ג ראה ענ:י.ועמד ושא ל!ל חטאתי; ראה א:בי כי ך!ו ושנאתי ח!'ם שעאוני; שמרה נפשי והצילני אל אבושטז	ספר	חיי	עולם
כי חסיתי בך־: תם ו;שר לגרוני ?י קויהיך: פדה אלוהים את לשראל מכל ארוסיו:'
ל מזמור שיר מכת חבלת לדוד : ארייממך לה|ה כי דליוןני.ולא שמחת איב־ לי: להוה אלתי שנעתי אליך ותרפאני: ?חוה העלית ק שאול נפשי חליתני מזיך.די בור 5 יסדו ל־היה הסיךע להודו לזכר זמךש1: כי'רגע באפו חלים ברצונו בערב ;לין בבי ולבקר ר7נה : ואני אמרתי בשלד כל אמוט לעולם: .יהדות ברצונך זיל!עמךתה להררי,עז הסתרת פניך תליתי נבהל: אליך להו־ה אקרא ;אל להוה אתחנן : מה בצע בדמי ברדתי אל שתת תיוךך עפר תלגיד אמתך: שבע יהוה ןח.ננ' יהוה הלה עזר לי: הפכת מםפד למחול לי פתהע־שלן נתאזבני שבלה: למען י״זמרך לבוד ולא.ידים ידלה אלתי לעולם או.דךז:
לא למנצח מזמור לדוד: בך להוה הסיתי אל אבוקה לעולם בצדקתך פלטני: הטה אלי אינך מהרה הצילני תלה לי י לצור מעוז לבית מצודות להישיעני : בי סלעי ומציךתיז אתה ולמען שימך תנסני יחנסלני : תוציאני מרישת זו טמנו לי' כי אתה כ*עיי ז ב;ךך'.אםקיד רוחי פדיתה אותי וחוח אל אמת: קנאתי השמרים תבלי
שוא ואני אל להוה בטתתי : אגילה ואשמחה בתסדך אשר ראיה' את ענללעדעת בצרות נפשי' :'ולא תסנרתני ביד אולב קעמךת במרחב לנלי: מני יוןוה בי יצר לייספר חיי עולם	יז
עעעה כבעסעיני;?שי וב?ני: כי כלו ביגון חני וחנווני באנחה כשל בעוני כחי ועצמיעעעו: מכל צוררי חניתי דרכה ולעכגי מאד וכחד למיזקעי ראי כחוץ נדדו ממני: נע?הת* ?מת מלב הניהי ?כלי א?ד: כי עמעתי דכת רכים מגור מסביבכהוסדם יחד עלי לקחת ;פעי זממו: ואני עליך בטהתינהוה אמלתי אלהי אתה: בידךעתלי הצילני מיד איונבי ומרלפי : האירה פניך על.עגלך הועיעני כחסדך : יהוה אל אבושה כי קראתיך נבעו רשעים נלמו לשאול: תאלמנה עפוד עקר הדיברות על צדקעלקכגאוה ובוז: מהרב טובך אשר צ5;ת ליראיך פעלל לחוסים כך נגד כני אדם : תסתירם' בסולר פניך ?.רכסי איע תצפנם בסכה מריב לעונות : ברוך נהוה כי הפליא חסדו לי כעיר ?צור: ואני אמלתי כלפזי נגסתי מננדעעיף אכן עמעתקול תקנוני בשועי אליך ג אהבו את נהוה כל לסיליו אמונים נצרנהוה ומעלם על ילר עעה נאוה: חזקו ויאמץ' לבבכם בל ל?נללים לידלדב ־י למנצח על הגיתית לבני קרח מזמור : ©ה נדידות מעכנול־ך נדלה צבאות : .נכספה :וגם ?ללה נפשי לחצרות נהוה לכי ובערי ורבנו אל אל חי: גם צפור מצאה כנת ולדור .קן לה אער עלה אפרליה את מיכחוליךנהוה צבאות מלכי ואלהי: אערי יועביבילך עודנהללוך סלה: אזכרי אדם עוז לו בך מסרות בלככים: עברי בעמק הב לא מענן יעיל הו גם כרכות.יעטהמ1ךה:
2'יחי	ספר	חיי	עולם
ילכו מחיל אל דז.יל יראה אלאלן־דם בציון 5 יהוה אלהים ג צבאות שפעה הפלתי האזינה אלהי ועקב ללה:"ק;;נו ^ ואה אלהיים והבט ?ני פשיחך: כיי טיוב יום בהצךיך. 'מאלף ?הלול הקתופף בבית אלהי: מחר באהלי רשע ג ך בי שמש וןגן והוה אלהיט דון וכבוד ומן והרך. לא ופגע ז טוב'להלכים ?תפים: ;יה!־הב?אות אשרי אדם בטחבך:, קנ-תפילה לעני בעעטף ולפני והודי.ישפך שיחו. וקוה ג~ שפעה תפלת' •ישועתי אליך תבוא: אל תכתר פניך י מפני ביום צר לי הטה אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני:, בי' כלו בעשן;מי געצמותי במוקד נחרו: חובה כעשב , גובש לבי ?י שכחתי מאכל ללזטי נ פקדל אנחתי ךבקה.ז עצמי לבשרי נ יפיתי לקאת מדבר הויתי בכוס חרבות:[5 שקךתץאד:ה וצפור בודד.על גגי: כל היום ח־פוני איבו|; פהוללי ביי נשבעו: בי אפר בלחם אכלתי ושקי, בבכי ן פסכתי: מפני זעפך וקצןך בי נשאהני .ותשליכני : | ;טי'בצל ;טוי נאני ןעש'כ איבש: ואתה יהויה לעולם ל תשבי וזבנךך לדרי ודר :' אתה תקום תלחם ציון בי עת , לסנ;ה בי בא מועד : כי רצו עןןיך את אבנוה ואת. ע?ךה יחננו': נייךאו גוום את שם;היוד, וכל פלכי הארץ את ?בורך 5 ?ייבנה והוהיציון;ראה ??בודו: פ;ה אל ! תפלת הערער ולא בזה את תפלתם: תבקב זאת לדד ׳ אהרון געם נברא והלל;ה: בי השקיף פפריום קךשו.| :ידןה משפום אל ארץ הביט: לשמ_ע אנקת אסיר לפתה|ז
ספר חיי עולם	יט
| ?ני המיתה:לספר ?ציון עם וד$ה ותהלתיו בירושלים ♦ | ?הקבין עמים יתדו' וממלכות לעבד את והוה: ענה ; ?דרך כחי קצר;מי : אמר אלי אל תעלני בהציגי ?דיור ■!דודים שנותיך: לקנים הארץ יסרעוטעשה ;ךךשמ:ם:
־ ד?וה יאבדו ואונה תעמד ובלם כ?נד ובלי כלבוש | תהליפם.ווסלפי: ואתה הוא 'ושנותיך לא.יוןנמו: ?גי | עבדיך ושכונו מרעם לקגיך;13; : י י קג לדוד ?לכי נפשי את:יה1ך, וכל קך?י את שם קלעו: ?לכי נפשי את:יהוה ואל תשכחי פל גמוליו: הסולת
*	לכל עונבי הרפא לכל תסלואוכי: לגואל משחת ח;יכו זיתמעט1כי ח?ד גרתמים: תטש?יע ?ט1ב.עך.י.ןיתתסדש 5:?נשר נעורוכי : עשה י צדקות ומד* ימשןמים לכל י!עשוקים: יודיע ךרכיו למשה לבני.ישראל עלילותיו: י רחום ודזנו] והוה אךךא?:ם ;רב דוקר: לא לנצח;ריב ולא 5לעולם וטור: לא כלזטאינו עשה לנו ולא כעונסינו גמל 5עלינו: בי כגבה שמום על דוארץ גבר חכיוער־ויאיו: ג ?לחוק מזרח ממערב הרחיק טמנו את ?שעינו: י כלתם :אב על בנ;ם לחם:יה1ה על ולאיו: כי הוא;לע.יצרנו זכור ן ?י עקר אנחנו: אנוש פח^יי,'?!י כציץ השלה כן;ציץ:
*	?י רות עכלה ב1ואיגנו'ולא.יכ;ונו עיי מקומו: ותקד
*	;דלה מעולם ועד עולם על ללאיר וצדקתו' לבני ?נים': ו לשמלי כליתו ולזכרי פקו־יו לעשותם : ;הוה?שמ;ם ז הכץככאו ומלכותו ככל משלה : ?רכו והוה טלאכיוספר חיי עולם
גב.ך כח עשה דבריו לשמע כקול דקרו: עלבולדלה בל • צבאיו ?דצן?1יו' עשי רצונו:יברכו ידווה כל מעשיו ככל 5 מקמות ממשלתו ברכי נפשי את יהיוה:	•
' ק־ שיר המדליות אל־יהלה בזצךר<ה לי רןראתי בענני:־י ;הלה הצילה נפשי משפת שקל מלשון רמלה: מה־יתן לן ומה־יםיף לך'לשון:רמיה : 'חצי גבול שנונים.עם 3סלןי רתמים: או;ה־ר|י כי־נרתי בישל שכנתי עם אהלי.קדר < [ רבת שכנה לה נפשי ?ט שי?א שלום : אני־שלום וכי ״ אךבי המה למלחמה:
י קנא שיר למעלות אשאעיני אל לה־ים מאון;בא עזרי 1 י עזרי מעם ;הלה עשה ישמ:ם וארץ: אל־יתן למוט רנל| | אל;נום שמלך: הנה לא־לנום ולא לשן שומר ושראל ; : ;דלה שומרך ;דלה צלךעל;יד ;מינך: יומם השמש לא, 1 יכבה ל;רח בל;זלה : ;הלה.ישמרך מכרדע.ישמר אתי י נפשך: :יה;;ה ישמר צאתך ובואך מעתה ועד־עולם: ן' ק* שיר המעלות אליך ;שאתי את־עיני היושב י בשמים: הנה כעיני עבדים אל.יד.אדוניהם בעיני שפחו אלעד נכרתה כן עינינו אללדלה אלהינו עד ש;חננו -חננו;הדה חננו בי־דב שבענו בוז : רבת שבעה־לי נפשנו הלעג השאננים הבוז'לנאיונים: ל שיר המעלות'ממעמקיםקראתיך;דלה: אדני שמעו בקולי תהילה אן.נ־ך.קשבות י לקול תהנולי : אם עונוד תשקר;ה־אדני מי .ועמד ג כי־עמך המליחה למען היראספר חיי עולם
כא
.קויתי ;הוה קותה נפשי וללברו הוחלף;,: ;?שי לאתי י משמרים לבקר ששרים _ל?קר: _יחל;קראל אללהיה כי־
י: עם־יהוה החסד והרכה עטוי ?חת 1 והוא ;?דה את־ ;.ישראל מכיל1 עונותיו <
. ק־ למנצח מימיור ללוד: חלצני יהיה מאדם רע מאיש !, המסים הנעתי: אקר חשכו רעות ?לב ןל־י1ם ;גורו .מלחמות 5 ש;נו לשונם כמוקחש חמת .עלשוב הסת 1 קפתימו ??1ה : שמרני ;הוה מידי רשע מאיש המסים : הנעתי אקר חשכו לדחות ?עמי: טמנו גאים ?ח לי , והכלים ?לשו רקת ךד״מעגל מקקים קתו־לי מלה :
1 אמלהי ליהוד, אלי אתה האזינה;'הרה קול תלחנוני נ ;הוה י אדני עז;שקעתי סכר״ה לראשי ליום נשקזאל־ההן;חיה 1 מאדי רקע זממו אלהתפק;רומו סלה: ראש מסכי עמל , קפהימו ;?סימו ז ;מטו 7עליהם גחלים כאש ;פילם קמהמרות נל־קקומו: איש לשון ?לעכו; מאלץ איש־חמם . רע.יצודנו למן־חפת : ;דעתי כי־נעקה ;הוה דין ע;י ־ מקפט אמינים : אך צדיקים יודו לק??;קבו;שלים את־פניך:
1 ק10* מזמור לדוד;הוה קלאתיך חושה לי האזינה קולי ?קלאי־לך: תבון תפלתי קפל־ת לפניך מקאת ב?י מנחת־ערב ז שיתה;הוה שמלה לפי נצלה על־דל קפתי:
י אד־תט־לבי לדקר לע להתעולל עלילות ?רקע את־ { איקים פעלי־און ו?ל־אלדום ?מנעמיהם: ;הלמני אדיהכב	ספר חיי עולם
לוםד ריוכיחד שמן ראש אי*־::' ראשי כי־עוד והפלתי ברעותיהם: נשמטו בלך־סלע שפטיהם לש?ןעו א?רי ?י נעמו: ןםו פלח ובקע גארץ נפזרועאמינולפי שאוני: ?י אליך יהוה אדעעיני ־בכה חסיתי אל־תער ;?שי: שמולד מידי ?ח ;קשו לי ומקשיות פ_עלי אלן ג' לןל! ?מבמריו רשעים לחד אצכיעד־אעבור 5' קם־ משפיל לדוד בל,•ותו במערה תפלה 5 קולי אל־ ;הוהאזעק קולי אל־להוה אתחנן: אשפך לפ^יו שידי צל־תי לפניו אגיד: בהתעטף עלי'רוחי לאונה;דעת נתיבתי ?**רייזי אהלך, שמנו פח לי: הבט ;מין וךאה ואין־לי מביר אבד' מנוס ממד אין דורש לנפשי: זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה 'מחסי הלקי 3אךץ הסלים: הקשיבה אלד־נתי פי־דלוסי מאד הצילני מרך?; 3י אמצי ממני: השיאה ממסנר נפשי להודות את־־שמך ?י לפת־רו צדוקים פי הנטל זעלי': קםג מזמור לדלוד יהוה שמע תפלתי האזינה אל־סהניני באמנתך ענני'פצדקתזי: ואד־תבוא במשפט את־עבדך ז- *־?מן ל*ז	־-דדף אל־ 1** ך?<
לארץ ה;תי הושיבני פמהשפים ?מתי עולם: 1תתעטף! עלי רוחי ?תופי לשתומם רפי: ;פרתי;מים מקלם הגיתי פפל־סעלך ?מעשה;דיך אשוהה: פרשתי;ד אליך נפשי ?ארץ־עלפה לך?לה: מדד ענני להוה ?לתה רוחי אל־תסתר' פניך ממד ונמשלתי עם ירד ביר: השמיעני♦♦
ספר חיי עולם
כג
וזי בבקר חסדך כי־בך ב?זןזתי הוז־יעני דרך זו אלך כי די אליך נשאתי ג?שי: למיילד טאובי יהוה' אליך כסיתי 5 ל: לטז־ד לעשות רצונך כי־אתה אלוה־ רולזך טובה תגה;,
' י כארץ מישור: למק שטך יהוה תחדדיבצדקתך תוציא לו מצרה נטשי: ובחקךך תצמית אי^י ןהאבךת בל־צךרי נפשי בי אני.עבדך:
ל־ יקפח הללרה'' הללו את־והוה מךהשט:ם הללוהו הי במרומים ו' הללוהו כל־טלאכיו הללוהו כל־צבאו ג י* הללוהו שמש דרה הללוהו כל־מכבי אור: הללוהו שטי ה השטים להמום אשר מעל־השטום : והללו את־שם והוד. ני בי הוא צוה ענ־ראו: .ויעמידם לעד לעולם דוק נתן'ולא ועבר ג הללו את־והוה מךהארץ ועדנים לכל תהמות:
:י אש וברד שלג'וקיטור רוח בעליה עשה ךבר'ו: ההרים ך וכלעבעות עץ ברי וכל־אחים: החלה ןכל־?הטה רמש וצפור כנף: מלכי־אלץ 'ולל־לאטים שרים ןכל־שפטי י ארץ: בחורים עם־בתולות זקנים עסעערים ג והללו אתי שם והלה כי נשזגב' שמו לבדו הודו על ארץ :ושםים: * בלש,קרץ לעמו'יתהלה לכל־חם־דיו לבד'.ישראל עם־ ז קרובו הללולה:
י ק*י הללויה שירו ליהוד, שיר חדש תהלתו בקד.ל י הטידים ג לשטח.ישראל *בעשיו בד ציון י יגילו בטלעם: י יהליי שמו בטחול בתף ובנור ווטרו־לו • בי־רוצה יהוה י בעמו יעאר ענדם בישועה: :עלזו' הטידיםבעבור,ירעבוכד	ספר	חיי	עולם
על־משככורנם 5 רוממות אל כ?ר1נם וחלב פיפיות כ;דם: לעשות' נזקמה כגולם תוכחות כלאמיים: לאסל מלכיהם כזקים ונככדיהם בכבלי כרזל:'לעשות כלם משפט כתוב הדר הוא ללל־ססידיו הללו;ה: (!״יי!)	לישועתךקויתי ידוה: (־שי	מק■ -ש-)
לםוך$ך ס^לית יי :	(•שר	הפוך	ישי)
בעקב הלך לדרכו ויפגעו־בו מלאכי אלהיט: ניאמר ;עקב כאשר ראם'ממה אלהים זה בקרא שם־דמקום ההוא מהדש: ואתה תבוא אל־אבסיך כשלוש תקבר כשיכה טובה 5 רקע מלאך האלהים ההילך ל?ני ממ.ה ;שלאל גילך מאהריקם בקע עמוד ליענן מפניהם העמד מאחריהם: ו;בא יכין מחנה מצריש ובין ממה .ישראל ויהי הענן והחשך ו;אר את־זזל:לה ולא־קרב זה אלתה פל־הלילה:!.:ט משה את־לדועל־ה:ט יירלך יהוה את־ הים כרוח קדים עזה כל־הלילה וישם את־היים לחיבה
7 :	ז|•	- 7 7 — : 7 ־ז •.־ *.• - 7 7 ז ־ ז
!ובקעו הנ!ום: נביאים כי ל שופטנו ;; מחוקקנו ו; מלכנו הוא יושיענו: פתחו שערים דכא גוי צדיק שומר אמונים: בשב עמי כנוה שלום וכמשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות: וקד יי:סליפו כס.יעלו אבר כנשרים ;רוצי ללא די׳עו ;לכו ולאי;יעפו: כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא.ישטפוך כי סלך במו אש לא תכוה ולקבה לא סבער ^ך: אנכי אנכי הוא מוקה פשעיך למעני
נ
7
ך
}
$
ג
נ
נ
¥
£
ד
נ
1ספר חיי עולם	כה
: וחטאת־ךלא אזכור: מחיתי כעב פשעיך וכ$ן חטאתיך : שובה אלי כינאלתיך'.
; ני׳יב־= נגנה דיירי ואמר לי קומי לך רע;תי ;פתי ולכי לך? אתי מלבנון כלה אתי מלבנון קבואי תשורי מראש אמנה מראש #ניר וחרמון מטענות אריות מהררי נמרים: שמאלו תחת לראשי.דמינו תחבקני: עורי צפון ובאי תימן הפיחי 3ני.יזלו בשמיו;בא דדי לגנו !יאבל פרי מגדיו: ואני ברב חכלך אבוא ביתך אשתחוך, אל היכל קדשך ביראתך ז מייני מא;כי עז ומשנאי בי אמצו ממ;י: אני שכבתי ואיש״ה הקיצותי כי ־;י:כמכני ז ־נלמנצח משביל לבני־קרח ן כא:ל ת:ערג.על־אפיקי־ מים כן נפשי תעריג אליך אלהים: צמאה נפשי לאלהים לאל חי ,מתי אבוא.ואראה פני אדהים: היתה־לי דמעתי לחם יומם ודלה באטד■ אלי כל־היום איה אלתיך: אלה אזכרה ואשפכה,עדי נפשי כי אעבור בסך אדדם עד בית אדהים בקול רנה ותודה המון היוגב: מה־תשתותדד נפשי 1תהמי,עלי הוחילי לאלהים כי־עיוד איחלנו;שועיות פניו: אלהי ערי נפשי תשתוחח על־כן אזכרך מארק רתק שרמיונים מהר מצער: תהום אל תהיום קורא לקול צנוריך כל־משבריך ונליך וגלי,עברו: יומם וצוה ;הוה הטרו ובלולה' שירת עשי תפלה לאל 0;י ז אומרה לאל סלעי למה שכדזתני למה קדר אלך בלהק אדב 5 בלצח בעצמיותי חלפוני צ1ךךי באמןם אלי כל־דדום אנה אלהיך 5כו	ספר חיי עולם
מה־תשתוסחינפשי ומה־תהמי עלי הוחילי ■לאלהים כיעוד אוךנו';ישוע1ת פני ואלה־ ז
מג שפטני אלהיט'ודיבה ריבי מגוי לא הסיד מאיש מרמה ועולה הפלטתי: כי.אתה אלהי ©עזי למה זגדןעני למה קדרי אתהלך ?לחץ אדב ג שלח איך1אמתך ה?ד. עחוני יביאו;, אל־הר זקךשך ־ואל־מעיכ:תיך: ואבואה איל־מזבח אלהיט אל־אל שימחת גילי ןא1ךך ?כגורי אלהיט אלהי: ©הי ת^תולוחי ;טשי ומההעהמי עלי הוחיל' לאלה־ם כי עוד אודנו ישועות ?ני ואלהי;
נאלמנצח מזמור לדוד 5 ?בוא־אליו;תן הנביא כאשר ?א אל־בת שבע: הנני אלהיט ?חסדך ןרב יהמיך מחה ?שעי ג הרב ככסוי מעוני ומחטאתי טהרני: בי־משעי אני יארע וחטאתי;;די עמיד: לך לבדך חטאתי ודרע ?עיניך עשיתי למען תצדק כך?ךך תזיה ?שפטך נ הן בעון הוללתייוכחטא עזמועי אמי: ק אמת חפצת כמיחיות ו?סעם וז?מה תודיעני: תחטאני ?אזוב ואמהר ת_כ?סני ומשלג אל?ין: תשמיעני ששון ;ושמחה תגלנזה עצמות דכיע 5 הסתר פניך מחטאי ו?ל עוניותי מחה ז לב טהור ?רא לי אלהיט לוח ;כון הלש ?קך?י: אל־תשליבני מלפניך ורוח קז־שך אל־תקח ממני: השי?ה לי ששון !ישעך ;ורוח נדי?ה תסמכני: אלמדה פשעים ךך?יך וחטאים אליך לשובו: הצילני מדמים אלהיט אלהי תשועתי תדנן לשו;י ציקעך 5אייל ש?תי תפעח ופיי*
ספר חיי עולם	כו
!ניד תהלסך.'בי לא־תחפץ.זבח ואתנה עולה לא החנה : זבחי אלהיט דיה נקברה לב־נשבר ונדנה אלהיט ל}* תבזה: הטיבה ברצונך את־ציון תקנה ח1מ1ת ירוקלום: אז תלזפין זבהיקדק עולה וכליל אז !עלי .על־טזןחך ןרים:
תייה ו!הוה הלך לקניהם יומם קעמוד ענן לנהועם הךרך ולילה קעמוד אש להאיר לה.מ ללכת יומם ולולה ג הנ.ה אנכי'שלח מלאך לפניך לקמרך בדרך ולהביאך אל־הקקום אשר הכנתי ז ושחט אתו.על.!רך המזבח צפנה לקני יהוה וזרקו קני אהר'ן הבהנים את־דמו עד־ הטובח סקב:}?!ר עליו הכהן לקני ־יקוה ונקלח לו על־אחת מכל אשרלעשה לאשמה קד,: ופשט את־ בנך־ו ול?ש בגדים אחרים והוציא את־הךשן אל־מחוץ למהנה אל־קקום טהור ♦ אע המידי תוקד על־המזבח לא תבןה: זאת התורה לעלה'למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזקח השלמים: פי־ביום הזה !כקד עליכם 'לטהר אתכם טבל חטאוניכם לקני ־יהןה תטהרו *
נניאיס לך'ניהוה !ך,!ה עמך: י פי י לא בחפזק תצאו ובמנוסה לא סלכון פי הולך לקניכם !הוה ומאסםכם אלהי ישראל - כל פלי יוצר זעל!ך לא!צלח ובל לשון קקום אתך למשפט תרשיעי זאת נךולת עבדי !הוה ;וצדקתם מאתי באם ־יהוה: פלנו.פצאן תעינו איש לדךבו קנינו.ו■ דוה הקגיע בו את'_עון ?לנו: נגש והיא נענהכח	ספר חיי עולם
ולא ופתח פיו ?שה דאבה יוגד ובלהל לפני גזזיה נאלמה ולא ופתח פיו: הרחיבי ?וקום אהלך מריעות משבנותוך !טי אל תהשהי האריכי פתלוך ויתדותיך חזקי: ?י בשמחה תצאי ובשלום תובלון תחרים והגבעות.יפצחו לפניכם וץה!של עצי השלה ומלאו כף:לבא שליום ;נוחו על מיטבגורנם הולך נבחו ג שסך יהוד, וקמיד וה^בנע?צחצחות/פיפךגעצמוהיך י,יחליק חדיקנ ןגן חח וכמובא מום אשר לא;כזבו מימיו:
נתונים ביאורה תאיר נרי י; אדהי.יגיה חשבי: אפפוני סכלי מות ונהלי בלועי ;בעתוני: חבלי שאול סבבוני קדמוני מוקשי מות: ושלח ממרום .;קחני ימש;י ממום רבים: אל תאסוף עם חטאים נפשי ־ועם אנשי דמים ח;י: נאני בתמי אלך פדני לדונני: אל תסתר פניך ממני אל תט באף עבלך עזרתי היות אל תטשני ואל תעזבני אליהי.ישעי: אחת 'שאלתי מאת יתוה איותה אבקש שבתי ?בית והוד, בל;מי ח;י להזות בנועם;הלה ולבקר בהיכלו: פודה והוה נפש עבדיו ולא ;אשמו בל החוסים בו:
״ למנצח בננינות מ:זמור שיר: אלחים יחננו ויכרעו ;אר פניו אתנו כולה: לדעת בארק דלןך בבל נירים ישועתך: יורוך עמים אלהים יורוך עמים ?קם: ;שמחו וירננו לאמים כי תשפוט עמים מישור ולאמים בארק תנחם סלה: ייודוך עמים אלהים יודרך עמים בלם: ארק
ספר חיי עולם
כט
נהנה לבוללה .יברכנו אלידזים אלהינו: יברכנו אל־הים ולראו אותו כל אפסי ארץ;
צא יושב ?סתר י עללון ?צל עדי לתלונן ז אמר ליהוד, מחסי ומצולךתי אלהי' א?טח בו: בי הוא.יצילך מפח ;קוש מך?ר הוות: ?אימיתיו;סך לך להנחת כנפיוונחסה ?נח וסחרה אמתו: 'לא־תירא אפחד ידלה מחץ;עוף יומם: מך?ר'באפל;קיך מקאב י;שוד צהרלם: יפל אצלך אלף ורבבה מימינ ך אללך לא;גש: רק ?עיניך ועביט ;שלמת רשעים תלאה: כי־אתה להונה מחסי עליון ש?1וע מעונך: לא תא;ה אללך רעה ;נגע לא לקרב כאך,לך': בי מלאכיו לצוה לך לש?רך ?כל דרכיך על כפלם לשאונך פן עגוף ?אבן רגלך' נ על שחל ;פתז ונדרך תרמסכפיר ותנין: ?י בי חשק ואפלטהו אשץבחו ?י;דע שאי ג לקראתי;אענהו עמו אנכי ?,צרה אחלצהו וא5?להו: אךך;אים אשבלעהו;אראהו בישועתי:
אס אין פנאי כל בך או שנסדר חא׳ דרנו ולא אסרי רק שד סזפוויס ידמו נם נסדר חוה ויתחילו פן ינרנך ונו-
קו אהבתי כי;ש_מע יהוה את קולי תזלננוני: ?י הטה אזנו 5י ו?;אי אקרא : אפפיני הבלי ?לת ומצלי שאול מצאוני צרה ו;גון אמצא: י?שם'יהוה אקרא אנא להודי מלטה נפשי : חנון;הוה וצדיק ואלהינו ארחם: שאר פקאיב יהוה.דלות; ולי ־ יהושלע: שו?י.נפשי ל:מנוח;?י כי;חוה גאל עליכי: כיי חלצת נפשי מ?;ת את.עיני אןל	ספר	חיי עולם
דמעה את רגלי מיוזי: אתהלך לפני;היוך. 1 ?ארציות; למים האמנתי בי אדבר אני עניתי ?אד: אני י אמיתי ז ןח?זי בל תאדם בזב: ?ה אשי? ליהוה כל תגמול,יהי:! עלי: בוס ישועות אשא ובשם להוד. אקרא 5 נדרי ליהוד! אשלם.נגדה נא לבל עמיו ין יזקר ?.עייני יהוה חמותהז לדוסידיו: א;א,ידווה כי אני עבדך'אני עבדך בן אמתך 1 ?תהי! למיוקרי: לך אזבח זבח תולה ו?שםלחוה אך)ראנ|! נדרי ליהוה אעלם נגדה ;א לכל עמיו5 ?חצרות ביתי! יחוד, ?תוככי;רושלים הללויה: קי״ הודו ליהיוה בי טוב ?י לעולם חסדו: יאמר נא ; .ישראל בי לעולם חקרו: יאמרו ?א ?ית אסלן בי לעולם ! חסדו נ יאמרו נא.יראי;חוה בי לעולם חסדיו ג סן המצר: לראתי לה ענני ?קלח?;ה: לקד, לי לא אירא מה:עשה; לי אדם: להוד. לי ?קרי ואני אראה ?שנאי ז טיוב לחסות ! ?להודי מ?טדז ?אדם: טוב להסות ?יהוד, ס?טח ?נדי?ים5:! ןל גולם ס??וני ?שם להוד, '?י אמילם: סבוגי גם ק??וני ן ?שסלהויה ?י אמילם:י סבוני כך?רים ולעכו ?אש! קוצים ?שם להרה ?י אסילם: דחה ךחיתני לנפל ניחוח עזרני: עזי וזמרת יה ולחי 7לי לישועה : קול י רנה וישועה באקלי צדיקים למין להודי עשה הלל: ימין להוה: רוממך, למין ׳להרה. עשה דדל:'לא אמות ?י אקלה ואספר מעשי יה: יסר י.קרני יה ללקות לא ?ועגבי יפתחו לי שערי צדק אבא ?ם אודה יה : )ה השער ליחוה צדיקיםספר חיי עולם	לא
ז;באו בו: איוךך בי עניתנ; ויעד,י לי לישועה: אבן מאסו ,י הבונים רדתה לראש פ;ה: מאת יהוד, היתד. זאת היא ;י נפלאת בעינינו; זה היום עשה;היוד! ;.גילה ונשטחה ביו; ר אנא יהוד, הוש;עה ;א: אנא ;הוה הצליחה;א * ברוך ־! ה?א בשם ;הוה ברכנוקם מבית;הוה; אל יהוד, קאר ז ן לנו אסרו חג בעבודם עד קונות המזבח ; אלי אתה !;! ואיורי אליה; אריטמך; הודו ליקוהכי טוב כי לעולם ;;חסדי:
חייה ;בלבך יהוהךקטךךז7יאריהוה י פניו אליךויחגך;
4; ;שא ;הוה פניו אליך רקם לך שלום 5 .ושטרו'את-: י משמרתו:ואת משטרת כל־העךה לפני אקל מיועד לעבוד ■ את;עביודת המשבן 5 ועינה .ינרל־גא בק אז/י באיבר ;: דברת לאמר ז ויאמר משה אל אקירן קח את־המקתה ;:וקךעליה אש מעל המזבח ושים קטורת והולך טהךה ; אל־העךה וכפר עליך,ם; ו;קן את־ך,קטורת נ;כפר על* י;העם: הוא ;תחטא־ביו ביום השלישי וביום השביעי
; זז״	•	7	•	•	;	•	•	■י־	—	;	•	•
11;טהר; אז;שיר ישראל את־קשירה קזאת עלי באר ; ענדלה; באר קפרוה ש.רים כרוך, נדיבי העם בטחוקק ; בטשעניותם וממדבר מענה; וממתנה נחליאל וטנחליאל ן | במות; לא־ךביט און כיעקב ולא־ראה עמל ב;'שראל י יהוד, אליהיו עמו ותרועת טלך בו ♦ איתן מושבך'ושים י! בקלע קנך;טה־טובו אהליך;עקיב טש?נותיך.ישראל; ! ןרע שכב כארי יכלביא טי/יקיטנו' טבךכיך ברוךלב
ספר חיי עולם
ואורליך ארור: לא תעדוץ מפניהם כי־יהוה אלהיןז; בקרבך אל נדול ונורא: כיוהוה אלהקם ההולך עמב^ להלחם לכם עם־אווכיכם להוגיע אתכם:..עלה׳ ראעיס הפסגה ושא.עיניך י,טה ואפיקה וסימנה ומזרחה וראו־ג בעיניך: כי אל רחום יהוד, אלהיך לא_יךפך ולא.יע־חיסן^ ולא יקכח את־ברית 'אבסיך אשר נשבע לסם: קמז^ וקראל!הרה אלהינו להרה 1 אחד: כחך שם כבת־ םל:יתי יעיין' יעי י ואהבת את יהוה אלסיך ככל״לבכך וככל״נ?יכן.ן וככל־מאךך: :יה1ד!'אליהיקס ההלך לפניכם הוא ולחני לכם ככל אקר עיבה אתכם כנשר: ם לעיניכם: ל#? תערוק מפניהם כי־והוה אלהיך'בקרבך אל גדול ונוראי כרוך אתה בבואך וברוך"אסה בצאתך 5 ?נקר,יעיר קנ^< על־גוזליו;רחף.יפרש כנפיו.;קחהו.יקאהו על־אברתו,ן והוד. בךד.ינהנו ואץ עמו אל נקר*♦ ' נניא־ם אז תתענג על והוה ורך2בתיך_על קמוזי אך־ והאכלתיך נוזלת;עקב אביך'כי פי והוה דכי: כי הנז|נ יוכר הרים וברא רוח ומגיד לאדם מה שחו עושה קחוא עי^ה ודורך על במעי ארץ ־יד|ה אלה• צקאות קמו * בהתעטף עלי נפקי את והוה זכרתי ותבא אייך תפלת; אל'היכל קז־קך: לא יבא יעוד שמשך וירחך לא ואסן3 כי;חוה ידוה לך לאור 1עולם ושלמי וטי אבלך: עברי; עברו.בקערים פנו לדך העם סלו סלי הטפלה סקל* טאבן הרימו ;ס על זדעטים: קירו ליהוה הללו את
ספר חיי עולם
לג
!זזיוה כי הציל את נפש אביון מיד מרעים: !ללה ?*.לי רד־ש ?חלשו ומדי שבת ?שבתו;בא כל^שרלהקזתהות *פגי אסר יהיה : ואלחיתו ארחת תמיד נתנה לו סאת ■1זסלךיךבר' יום ?יומו: ותשאיני רודו ואשמע אסר ק1ל !עש גדול ברוך'כבוד ;; סמקומו: ואלשתיך לי לעיונם '*ורשתיךלי'?צ.ךק ו?סש?ט ובחקד ובלססיסג וארליך ^ באמוזנה רדעת אתי }הוה' 5' ימי'אלי כמוך נשא עוין ]עבר על פשע לשארית' נסלתו לא זלהויק לעד אפיו ?י חפץ הכד הוא: ישובירסמנו יכבוש:עונתינו ותשליך '5סצול1ת';ם כל חטאתם: תיתן אמת לנעקב הסד לאברהם !!קר נקבעת לאבותינו מיסי״קדם ו מלוזה לכם.ילאי שמי שסשצוקקה ומרפא בכנפיה ויצאתם ופקתם כעגלי ולבקי: ויהוה'עליהם ללאה ו;צא ב?לק חצורהוה אלהים ן:שופר.יתקע י והלך ?סערות תימן: תבלתים ביהוה י נקטו יתהללו נאם ־יהוה':.יךכי3הו על־?'סתי אלץ.ויאכל ;ז!.נובות שלי!יניקה־ ך3ש מ?לע וקסן מחלמיש צור : זיאו עתה כי אני אני הוא!אין אלוזים עמדי אני אמית *חלה מחצתי ואני ארפא!איין מ;ד'י סציל: אשליך.יקראל £י ?מוך עם נושע ?יהוה' מגן עזלך נאשר־חיב נאוהך *!?קשו א;ביך לך;ואתהעל־?ט1תימו' תךר1זד: ימא וה תענג על' ידוה תתןלך סשאלות ל?ך: והוציא ;יאור צדקך יסשפסיך'.בצהרים : י שמע אלהיים קולי •ושיחי מפחד או״יב תצור 0ייכ אך אלהיט יפדה נטשי
.3לד	ספר	חיי	עולם
מ.יד שאול כי.;קחני פלה: תםתירנו מסוד מרעים מר?שת ב1 פועלי ^ן5 אש!ד ונבחר ותקרב;שכ1ן הצריך נשבעה ח בטוב ביתך קדוש היכלך 5 ואניעני ואביון אלהים חויבה;'ך לי עזרי ומפלטי אתה ;הוד, אל תאחר': ;חם על דל 2 ואביו? ונפשות אביונים יושיע: גי 0עם-םןחוא רחום;כפר' עון ולא ישחית וחלבה להשיב אפו;ולא;עיר ןל חפתו: ;עזרנו אליהי;שענו על ךבר כבוד שמך והצילנו;וכפר על 3 תטאודנו למען שמך נ אם תשכב לא ונפחי ־ישכבת מ וערבה שנתך: אז ונלך לבטח דרןך ולנלך לא תנוף :פ בהזדילכך תנחה אועך ?שכבך תשמור עליך וסקיצות זו היא תשיחך: בשש צרותנצילך ובשבע לא;גע בך רע 35 פדה נפשי טעבור בשחת וחיתו קאור תראה : להש־בל נפשו מני שדת לאור באור הודים 5 אם- ;שים אליו לבו ין רוחו ונשמתו אליו ;אסוף 5 ואתה צדק על כל הבאי' עלינו בייאפת עשיונ ואנחנו הךשענו: נפלה נא בנד*1 ;חוה בי לבים רדזמיו וב;ד אדם אל אפלה 5
אם עומדים על אדם נחל מוסיפים נם פסוקים אלו :
בראשית ברא אלהים את ך,שמ;ם ואת הארץ 5 ולכל}! היד הודקה ולכלי המורא הנדול אשר עשה משה לעיניל
?לדשראל נ אנא בכה נךלת ;מינך תתיר צרורה , .קבל תת עמך שנבנו טהרנו נורא 5 נא גבור דולשי יחודך בלבת שמרם.
ו׳
אב״ג ית׳״ן :ן קר״עשט״ן נג״ד ינ״ש :גספר חיי עולם
לה
בךכ.ם טזלדם חלומם צךקתן תמיד גמלם, בט׳י *מ : המין זקדיוש כר1ב טוכן נקל׳/*ךרזף:	חק״ב	טנ״ע:
;היד גאה לעמן זוכרי קידושהן י."	יג״׳1	פ׳״ק	*
שועתנו.קמל ישמע צ^קרנינו ייודע תעלומות, שק״י ציית: ברון שם ןבוד מלכותו לעולם ועד 5 בשנת מות הנולן עודהו' ואראה את אדני יושב עלי כסא רם ונשא לשוליו מלאים את ההיכל: שרפים עומדים ממעל לו ששי בנפלם שש בנפלם לאחד בשתים לכסה *יו יכשתלם לכקהרנליו ובשתלם לעופף : לזקרא זה אי* זה לאמרי: זקד1ש קרוש .,קדוש לל צבאיות מלא כל האלץ בבודו: העשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברון כבלה ל; ממקומו: ויהי נעם אדיני אלהינו עלינו ומעשה לדינו כיענה עלינו ומעשה;דינו כוננהו:
יושב בסתר עליון וכ.׳, תמצא לעיל בדף כ״ט :
,אם הוא כיום יוכלו ג״ב לומר שלש עשרה מדות עם פסוקי מי אל כמוך וגו׳
עד מימי. קדם:
אם אק פנאי יתחילו תפלה לעני לקמן :
ולעקם הלן לדרכו ולמנעו־בו מלאכי אלדוים : הנה 1אנכי שולח מלאןלפנ.ין לשמרן'בדרן"ללקכיאן אל־ 'המקום אשר הבינוני 5 ושחטיאת־בן הבקר לןני להוד, להקריבו' כני אקרן הכהנים את־הדם מרקו את־הדם על־ 8קטן*ה מכיב אשר-פונחאהל מיועד: לקרבו וכרעיו לרסץ :כמלם והקטיר הכהן את־־הכל המזבחה עולהי אשהיריזלד עירה לידוה: לנפש כי־תקריב ןןרכן מנחה ליהוה סלתלו
ספר חיי עולם
.ץדה7קךבניו גיצק עלילישמן ונתן עליה לבונה 5 ףטחט איותו על ילך' המזבח צפונהלפני יוד,וה הלקו בני אלין הבהנים את־דמועל־המיבח סביב 5 זאת משחת אהלן ונגיחת בניו מאשיוהוד, ביום הקריב אולם לכהן ליהוד,: דקלב מעה את־אלדן ואודבניו רךך,ץ אולם במום : דתן 7עליו את־הבהנתבחגור אותו באבנט.וילבש אותו את־המעיל ,'־תן' .לגליו את־לאפיוד בלגיור איותו בחשב האפוד 1יאפד לו בו: בעזם עדו את־החיו^ן ויתין אל־ החושן את־לאוריס ואת־התומים: וישם ארדהמצנפת על■ ראשו ריש? על־דימצנפת אל־מול פניו את ציץ הזל,ב נזר הקדש'באשר צוה ודלה את משה: בצק משמן הטשלי .על'ראש'אהלן וימשח אותול״קךשו: יבניםע המשכן יולידו אתיו הלוים יבלנת המשכן;קימר אתו הלוום והיי הקרב יומת:'ולא־;באו ללאות כבלע את־הקו־שומתו: בהי בנסע הארן ויאמר מישה קוימה 1 יהודי!־;פצו איביך וינסו משנאיך מפניך : ובנחה יאמר שובה;דלה לביבות אלפי ישראל : לאה נתן';'הוה אלליך לפניך את־האךץ עלה רש באזמל' דןר ,יהוד, אלהי אבליך לך אל־דנירא ואלחתחת: 'אעבו־ה־נא ואראה את־הארץ הטיבה אשר '5מבר'מוךלן' ללי־ הטוב'הזה ןהלבניון: ללא־הוא !מם עמדי לתיום באוצלתי: ;ריר ותהילשכן לבטח עליו חפף עליו!ל־היום' וביין בספיו קק:ומלךבץצא מלפני המלך בלבוש מלכות תבלת \חור ועמדת זלג נדולה וסכרידספר חיי עולם
לז
-בוץ ואך??ןוהעיר שושן צהלה ועומד! ה: שלפים עוקדים ץ??על רו שש ןנפ:ם לאחד בשתים י??ה פדו יב^תים '1ו??ה רגליו ובתהום יעופף: ג*ם ו7קךא זה אל זה לאמי ׳'׳'קדושקדושזקדוש לצבאות מלא'?ר הארץ ?בודו : :לכן אחלק לו ?רבים ואת עצומים וסלק שלל החת אשר נייהערה לקות נ?ש1 ואת פושעים ג??ה והוא ס?1א ריבים :?שא ולפשעים ופגיע:ןדדר1 עשרת תפארת ב:ד יה1ה יןצגיף'?לו'?ה ?כף אליהיך: בסר יקרוס:שלאל אשתלנו
ייונשא ענף ועשה פרי והיה לארז אדיר וש?נו רעחחניו כל ויצפור ?ל ??'ף בצל דליותיו תישכנה:
!ה	אם וואים ני קווב ד,פודו יתלו פניהם לטווס זיאטוו:
?ן תפלה לעני כי ועטף ולפני יקוד• ושפן שיחו: אל ;ר אלדד 7הרוחות לכל ?עזר אמה אשי אחוד, שוקר רוח :;ד,אךם בקרבו תסן גשמה שהורה לעם ס?לתו: קמה ]ז:חיים םוקןד נפלים.'סועד חולים. וממית ברסמים. יעבא רנ?א תפלתנו לקעץ זקךשןד לשמ:ם. .והקלא זנא ביסקיןד ץדדבים7. ותתעטף כססיידומיך. ותשפיע במרת טו?ך א חיים.וחשד על האישי הלזה (־לוני בן סלונית) המוטל על זר ערש דיי השואג מנסמת לבו ואין שתום בבשרו. ולבו וס?חךחר ועזבהו פחו. ועיקר נאי גפשו בעיגיך והוציאה !ףממ?נר;פישו. להודות את ש?ך. וחושד. ?א לעזרתו. 1דיתשלח ארו?ה וקופא למכאובו. מפתח הרביעי שבהינל ־דד,נעה שיכו השוגף הקלאך המליץ אחד מגי אלף. וקאורלח	ספר	חיי	עולם
המאיר לצד מזרח מהיכל הלבישי ךפאל קמו. א? 1 הפ.קךרז אורזם בבד #?ך אמה אך טיוב ל!שראל ימא 1 עליהם: לההייות חולים, מחל;ם ולהציבם מרעתם : ויז נגזר עליו מבית .דיניך הצדק לאסוף אליך עתה ת ! ונקמתו ואפפוהו חבלי מלת, אנא:יהוה מלטה !$#ו גיתוסף זעךו דיה טהרהיוקדושה וטוהר לב , :ויםב|ו ולקבלומורי;חוה מאהכהדזכה לראיות פני שיוכן טעונ י ויתדבק נפקו, רוחגתשמתו. ב-אור ך-ע5;נה.־וארבן! י מלאביך הטמונים בהיכל'הקשי.מששההיכלות הנבלל . ?היכל הרצון . _!עטדו עליו ותצא נשמתו בנשיקה וךבקוסא דדוחא כרווהא .}לא קטער בקלטאת סטו אחרא. ורעיונוהי אל ובך־-לוהי. ותקמיור נא צאתו ב? דךכיו. ולא תאנה אליו ירעה,ונגע'לא .יקרב באהלו ותוציאהוטעולם זה בשלום. ותויליכהו לשלום. ותצעיח 'לשלום. ותסטכהו לשלום. והצילהו מכף ןל ארב'ואוו רע בדלך ותעוטה' נשטתו' אור ?שלמה 1 ■ ויושם עב הכובה וטן גערתך ונוסון׳ בל ריה מזיק ומשטין }■: בו שנאטר ויאמר:יהוה אל השטן ונער ־ידוה בך השטןווג-ע !היה בך הבהר בירושעם הלא זה אוד מצל מאשי: י ן קיול.רעט!י.!הפזון*בדבתיב יהוה איש טלחמה:יהוה שט ' ויגדל נא 3ח איש י ?קרבן נשמתו רוחו ונפשו.7(!שבל עצי ןהוהארך לבנון אשר נטע. ,ויעלו הרים..יךדו בקעוו וצפרים !.קננו : להצהיל פנים טשטן מההסידה אשספר חיי עולם	לט
בברושים ביוגה ו ויהי לביד.ידווה לעולם לעזמח יהוה *1 למעשיו: גי^החו לו שערי $ען י. שערי אורה. ׳צערי ל? חן וחסד. שערי רדזמים.שערי רצון.שעריחטלהנסני^הג יי' (לאיר אור לובן העליון לאךבעמאה עלמין דכסופאלרצון. שג ומצחה עילאהלהטצי ויופי״ע אליו לעדן נשמתו ןרוח'ו ^ ונפשו-. ומחלת עשר הקוני דיקנאלקיראעילאה ותקנון וני ליה תלת עשר נקרי ךאפךםמ1נא ד?ןא . ויופקחעינא ■'< פקיחא עליו. לאל עליון וגהלתיו לספזם'לו. םןה לראיות 1לי בתמון מעשיו לעולם הבא ?.הקד אל אלים . לאסיצטכל ןה לאוצר גדול של מתנת חנם . חסד אל לדזירנץ אותו ?שנו. ?יי בדקתיב וחנתי ארדאשר אחן לרחמתי את־א<סר ארחם ג ול וירחם ע^יו ועל בל חולי:עיראל האדיבים לרלומים: אל ו אלהיםלהוה האר נא זפניך לעני לאביון הלזה ותקךמך דג תחנתו ותחנתינו ען!יו. לתעמד ליינוי] אביון להושע וו• משפט' נפשו.•לקרנו יגרום ?כבוד. ויזמרף ?בודו בגן מ עדן ללאשם. עם נפשות תסידךסירשכים לפניףלעטרולג נ: אורה.על ראשם. ליהנות טאיור פניך. לאוךלמים לפנות ;ע חילם לשלום יוסיפו לנו ?רוב עוז ותעצומות עם כל נ לשראל חבירים אמן פן לחי לציק 5
ואם יאחד מלהפרד ומצטער ח״ו יאמרו זיין פעמים שיד של פגעים לעיל דף נ״ט עם תפלה אנא בנח וגו׳ עד כבוד ד.׳ ממקומו שם דף ל׳ ד•
. כשאמרו למשה שיש רגע לפטירתו פתח ואמר :
בדוןד קמו חי:ו_קים לעולם.ועד ♦ (ומן יעשה כל אדם):מ
ספר חיי עולם
סמוך ליציאת נשמה יקראו עמו אלו הפסוקים אם אפשר :
המלאןד הנאל אתי מכל7ע י$לןי את־המנוים גיזלוי^צו קקפ קמי ףשם אגסי אברהסי ו^חק:ויךגו לרב ב.קל|דד הארץ : מי־כמכה באלים ידווה ?וי כמכה גאלי בקר|ב נוראסהלת עשה־פלא: אתה ?בור לעולם י; ?וחיה מסיך. אתה רב להוקיע. ??לכל חיים ?הסד ?חלה מסילה
ברחמים רבים
יק
נוסח המבקרים .	נוסח	החולה	׳•	3־(
הבילה מחרב נפשו ?נד הבילה מחלב נ?קי מנד* קלב :חידתו ו ספל עליהם כלב נחידסי 5 ספל ־עליסנע אי?תה ופחד בנדל זרועך אימסה ופחד בנדל' זרוע;■ ודמו כאבן עד־נעבר עמך וךמו כאבן עד:יעבד י ע?ןןל .יהוה עדנעבר״עם־וו קנית ג ייהוד. עד־יעבד עם־זו קגית־יו *י ;* 'זז; *י מים '*״*ן י ?׳',מ !!קדו ובנד אךם אל נפול ן רוזמיו יבנדאךם אל אפלהאו לישועתך קויסי .ידןה נ לישועתך קלסי יהוה ־> לםוךק?ך סבלית וי ן בידך לפורקנך םןרית יי ין ביל1! נפקיד רוחי ?ליס אותו ״ אפקיד רוחי ?ליס אוסי ק אל אמת: ?טוב תלין!־תקיץ אל אמת ן בטוב אלין ואקייג ברגמים טובים אמן ן וקלח ברח?ים טובי| א?ןן'ו^^ ??רוט .;קחךנמקך מ?:ם ט?דוס יקחני _י5ןש*י ממול!
מאוי^ע^ןביפ 4 יצילני #*ונכי ען
כי אמצו
אי בי אמצי ?מני ?ספר חיי עולם
מא
נוסח המבררים
נוסה החולה :
#תהלך לתגי י; ?ארצות אתהלך לפני יי ?ארציות 'הח:ים * והוא ?רב הסלך הדדים 5 נאני ?רב ה?ךך 'ייזבא ביתך .יקזתדווה 'אל אבא ביתך אקתהוה אל ■ירכל לןך#ך '?.יראתךי: היכל קדעזך ?ולאסך : :'והוא ??לק וחזה״יפגיך אגי ??דק אחזה פ;:ך יקז?ע ?תקיץ תמונתך 5 א<פ?ע'ה ?תקיץ תמונתך ז כל ה;י?םה תהלל יה הללויה' 5 עזרנו אלתי תפענו״על ק־?ר ?כוד ש?ך והצילנו וכפר ער הטאתיינו ימתן שמך:
לשינוי גדול יאם־ו העופדיס עליו לך וגו' ונק״ק אופיים אותו אחי יציאת נשפה :
ען לך כי שלחך יי * לך יי והלה ע$ך . יזי אלה,יו עמו מןי_על:0 םע־ד4?1ץך והוה:ויז?מלך ן;אר יהוה 1"פניו אליך ת ויזהנןד 5 לשיא יהוד! י פניו אליךדשם לך שלום 7 מ־מינך ניטילאל. משמאלך ג?ריאל. מלפניך רפאל. ימאחריך ׳האזדיאל 5 .ועל ראשך שכיגת אלי :'חזק ואמץ אל הערוץ יאל תחת יפי עמך'יהוה אלהיך ?כל א^י תלך נ ויאמר ךןך3י.ילכו .והנחתי' לך להוציאה ממם3ל;פשו להודות ?ת שמך בו 1?תירו צדיקים ?י ת־גמיול עליו: מה ת^תוסהי '!י/יפע־י ומהי תהמי עלי הודזיילי לאלהים ?י עודי איולנו !לושועיות פניואלהי: }שחט אותו על :רך דמז?ח צפעה צולפני יקוהדהדקויכני אהלן הכהגים את־ץ־מיו.על־ך,מז?ח ען?יב ' כי־ביום ד$ה יכפר עליכם ?מי אתכם מכל • זטאתיכם לפגי יהודי תטהרו: וקלנויוכרעיו וךחץ?מיםמב	ספר חיי עולם
והקמיר הכהן את־הבל חמזכהה עולה הוא איטה דיו) ניהוח ליהוד, ו חנון ודחוסוהוד, אלך אפים 1רכ הסד : נ:ל,י :הוה משגב לדך משגב לעתות בצרה: למין יהוו רוממה זמין.ייחוד, עושה חיל: זכור רחמיך והוה והסדין? כי מעולם המה : ויעבר יהוד, על פניו ויקרא יהוה
* •• 7 •• 7	־■־":־	ז7 — 77 : |7 :?
והוד,! אל רחום וחנון ארך אפום ולב־חסד ואמת ז כי ופול לא יוטל כי ■;הוד, סינוך ;דו : חונה מלאך והיד סביב ליראיו ווחלצם 5 ותן:הלה 1 את או:ביך הקמי0 עליך נגפים לסניך כדרך אחד .:צאו אליך יכעזבעד ן־רכים ינוסו לפניך ז תןרם וריח תשאם וסערה תפיק אותם ואתה תגיל כיהוד, בקדוש ושיאל תתהלל: והתענג על ;חוח תתן לך משאלות לכך: ךרוך אתו כבואך יכלוך אתה כצארנך : כגיטר;ע־ר קנו על גוזלי' ;רחףופלש כנפיו .;קחהו.יישאהו על־אברתו *, .;רכיבה! על־כמתי ארץ ויאכל תנובות שף. בניקהו ךבש מקלע לשמן"'מחלמיש צור : מנדל עוז שם;הוה בו;רוץ צדייו ונשגב: עורי :יפון ובאי תינק הפיחי גני תלו כשמיו;בא דודי ל.גנו ויאכל פרי מגדיו ז שדפים עומדים ממעל ל! שש ?נפ.ים שש כנפ:ם לאחד בשת ם יכסה פניו ובשתים יכסה רנליו ובשתים ועופף < פתחו שערים.ויבא גוי צדיק שונור אמונים : וקווי.יהוה .יחליפו כח.יעל! אכר כנשרים;רוצו ולא .ייגעו.:לבו ולא :•עפו: זאז ל5קע ?שחר איורךוארוכתך מהרה הצמח להלך לפ.גיךצךקךספר חיי עולם
מג
?ביוד:יהוה_יאספך: ן־נהך :הוה תטיד והשביע בצהעחיות נפשךןעצמקיך נסלקודרי; ןנןרוה ובמועא 'מים אשד לא יעזבו מימיו. מי אל כמוך נישא7עוןועובר.על ןשע לשארית נדולתו לא החזיק לעד.אפו עי חפץדועד הוא; י: עבאות עמנו משגב לנו אליהי :עקיב סלה; י; עעאיות אשרי אדם בוטח בך 5 יי הושיעה המלך:ענני ?יום רןףאנו: אתה סתר לי מצר הערני רני פלט תסובבני סלה: (ישי והפיך) פדה נפשו מעביור בשחת רדתו באיור ותראה;יודה.ישסךךמכלרע :שמד אתנ?שך: :;:שמר "צאתך ובואך מעתה'ועד עולם:
אדני בם סיני בקדש את בל גבוה יראה:
7	7	• ־	|"	••־	7	7	־	•;	•••
,ך כבר כתבתי למעלה דבשבת א״א רק מזמור שיר ליום השבת ומ״מ מי שריצה |יי להוסיף יאמר ח״י סזמויים והן מזמיר כ״ב כ״ג כ״ד כ״ה מ״א מ״ב מ״ ג פ״ז 1 ק׳׳ח קי״ח קב״א קבי ג קל״ר קמ״ב קמ״ג קמ״חקמ״ט הנדפסים למעלה ואח׳׳׳ב "1	יאמר	מזמור :
יע <!< הללו;ה הללו אל ?זקךשו הללוהו ברקיע עזו : יק הללוהו בנבוריתיו הללוהו' בריב וידלו:' הללוהו ?תקע .*ן שופר הללוהו ?נבל וכנח: הללוהו ?תף ומחול הללוהו לו ?מנים ועגב : הללוהו ?עלעלי שמע לללוהו ?עלעלי יו תרועה : כל הנשמה תהלל יה הללויה :
ו	:	7	־:77	:	•*7	־:7
בשעת יציאת נשמד. אומרים בקול רם :
לן :נדל אלהים חי ו:קת?ח נמצא ואין עת אל מציאותו: ■״ אחד ןאין';חיד ?יחודו נעלם וגם אין סוף לאהדותיו: אי •ך; לו ךמות הגוף ואינו גוף לא נערוך אליו קךשתו:_קךמוןמד	ספר	חיי	עולם
לקל־לבר אשר ?ברא ראשון ואין ראשית לראשיתו: !
הנו אדון עולם לכר־נוצר יולד, ?דלתו ומלכותו : ש&ע
בביאתו ;ענו אל־א?שי ם_נלת1 ותפארתו : לא קם 1
ב.ישראל במשה עוד ;ביא ומביט את־תמונתיו: תורת
אמת;תן לעמו איעללד ?ביאו.נאמן ביתו ן לא.ידוליף
האי ולא;מיר ךתו לעולמים לזולתו : צופה ויודע
מתרינו מביט לסוף דבר בקךמותיו ן נוטל לאיש י חסד י
?מפעלו ותן לרשע רע ברשעתו: ושלח לקץ ימין'
משיחנו לפדות מלובי קץ ישועתו: מתים ולדה אל בלב־ י
הסדו ברוןד״עדי־עד שם תהלתיו:	!-
־ ז
ארק עולם אשר מלך. בטרם בל־יצור נברא: לעת ו נעשה בהפצו בל אזי מלך שמי ;קיא: ואסרי בבלות י ל,5ל לבדו ומלוך נ'וךא: והואיקוד. והוא הוהיוהוא וללה 1 בתפארה: להוא אחד ואץ ש;י להמשיל-לו להסבירה: ז בלי ראשיתי בלי תכלית ולו ד,עוז והמשרה:',והוא אלי י וסי ג1אל' וצור הכלי בעת מךדי 5י והוא ;מי ומנום לי 1 מ?ת כיפי ביום אקראי : ב;ד1 אפקיד רוסי בעת אישן ן ואעירה ועם־רוחי גרתי יי לי ולא אירא:
• * 7 •	1*7 • 1ז • 1	• ז
מסוקי יהוד :
שמע.ישיאל וילה אלהינו והוה אדור ן $ם כבוד מלכותו לעולם ועד :
•הים:
!
ז
(פעם א,) | (ג׳ םעם*ם) {

ספר חיי עולם
מה
יי מלך . יי מלך. י; ומלוך . לעולם ועד :	(פעם	אי>
ואם עריין לא נפטי לגמרי יאמרו שיר של פגעים. אנא בנח . בשנת מותי וגו׳ כדלעיל . ובשבת אומרים מזמור שיר ליום השבת והנוהגים לומר פסוקי יחוד כמה פעמים עד שתצא נשמתו יש להם על מח לסמוך כמבואר בדינים
לקמן סי׳ א׳ :
ואחר יציאת הנשמה אובדים :
ש1כני בתי חיומר למה תקאו עי.ן ♦ ומווזל אדם מן הבהמה און : לנו יש לדעת. כי אגהנו תולעת: לגב הימר גבנו * ואיך קבה לבנו: מה יהדק לגבר. ואלזריתו לקבר. :וזה.יהגה לו־ חלף. לו הי שנים אלף: קלוא אב נלך מרי. ובלע בהמתקרי: וישרף בלהב. ולא יועיל הזהב: האדם הנכאה. פקח עיגיך וראה : מאין בואך. ואנה מוצאיך: קציך עניי ואביון. נקיעיל לקקיון 1 ומבין לולה דדה. ועד בוקר לא לדה. טוב איטר לא ניוצרע. ועמל לא קצךו1. ואיך גדולה תבקיט. ואהה בתוך המוקש: נופל אתה מרחם. ותפיטע על פת להם : ־ואפ והמהמה וגע. אז תמצא כל נגע: בשלך באור זרוח. בעוד נש בו וזיוה: ועת תצא הנפיט. גיטאר טיט ורפש: ראי׳ ?י אין בגדך י מאומה מכבודך. לזךם חילךזיקום. ןאועה תלך ריקם : בעל זאת לא חשבת . לתאוה לילו^ת • ואם תטיב.לאמיתה * מה העילה באהדילג ה: ועזב רשע דרכו. וקטוב לפני מלכו: אולי צור'געתר . ימהרונו נ?הר: והרים התקויפיטו. זכרו ודמאויטשו: קיאו לעב וכפום. אל אל ב^מגם: דד .על נפיטוסינו.מו
ספר היי עולם
ןא1י עד הטאתינו: כי רוח רעינו . וגם כצאן ולעינו ן יסד נבקש יסד, נךרוש. כי עונותינו עברו ראש ן סאד רבי ?ונינו, ואיך נשא פניני:
ואם כוונתם רק יבקש עליו רחמים יתחילו כאן :
דלה עסך משחת. מושל רום ,ויזמת. ואם זדך,יטינו עורף. 0םךך אלתרף : הפק סםלהך. לעם דופקי דלתך 5 כי אתה אדוננו. ,ואליך תלויות עינינו. יסלח ם נא סלאבי החן ויצאו נא לעומתו, ושלום בואך יאסרו;* קול אחד בביאתו: וביאוהו לגן עתך ושם תלויה = ;שיבתו. ויתעדן באויוך ושים ?ביוד סנוחתו * ואור 9 הגנה לפניך והא סתריו וסכתו : ותחת צל ?נפיף תנה * לו את סחיאתו. בעזרתך אל מוחל וסולח לעונות עמו | ועךתו:
מניחין מנוצה רכה תחת חוטמו ואח״ב אומרים :	|
,;י נתן די לקח, י,הי שם י; סבורך: ברוך אתה < אלהינו סלך העולם ד;ין אמת : הצור קסים פעלו כי נ כל־דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק,וישר הוא: נ ,והלך'לפניך צךקך וכבוד ו; נאספך: תשכב בשלום נ ותישן ?שלום, עד;בא סנחם סשסיע שלום,*
פותחים החלונות.והעומרים ביציאת נשמה קורעים קצת בבגד :1,תחתון ומכסין פני המת כמבואר בדינים לקמן :ספר חיי עולם
מז
1
לוח הסימנים♦
ן סי א׳ דין ביקור חולים וגוסס . , סי׳ ב׳ דין קריעה. ־ סי׳ ג׳ דין אונך-
•	סי׳ ד׳ איסור הלנת המת ואיך מוציאין
אותו ומצות הרויה .
*	:סי׳ ה׳ דיני טהרה ותכריכין . ״ סי׳ ו׳ דין הספד וצדוק הדין.
1 סי׳ ז׳ דיני ארון וקבורה, ומה שנוהג י לאחר הקבורה . סי׳ ח׳ איסור פינוי המת ופתיחת הקבר, ואיסור הנאה מתכריכין וארון וקבר ומצבה ודין בר,״ק.
סי׳ ט׳ על מי מתאבלין ומי פטורים י	מהתאבל ומתי מתחיל האבילות.
^ [סי׳ י׳ דק הבראה וניחום אבלים ובית האבל .
♦	סי׳ י״א איסור מלאכה.
סי׳ י״ב איסור רחיצה סיכה נעילת ■י	הסנדל ותשמיש ות״ח ותפלה
. ונ״ב ושאלת שלום .
ונטילת צפרנים .
סי׳ י״ד מתי יכול האבל לצאת מביתו ושאסור בכל שמחה ולישא אשה .
סי׳ ט״ו דין מקצת היום ככולו ומי שלא נהג אבילות ועדות לנהוג אבילות על פיחס .
סי׳ ט״ז דין אבילות ביום טוב ושבת ופורים .
סי׳ י״ז דין שמועה קרובה ורחוקה .
סי׳ י״ח דין קדיש	ותפלה	והזכרת
נשמה •
סי׳ י״ט דק יאהר צייט .
סי׳ ב׳ על איזה טומאת הכהן מוזהר ואיזה כהן	מוזהר	ולאיזה
מתים מטמא .
סי׳ כ״א דין אהל היאך מביא את הטומאה •
סי׳ י״ג דין עטיפה כפיית המטה לבישת בגדים שינוי מקום גילוחמח
ן
ספר היי עולם
סימן א• דין ביקור חולים וגוסס,	ג
(א) מצום לבקר את החולים הקרובים והסברים נכנסים מיד אכל הרחוקים	י
אינם נכנסין עד לאחר ג, ימים, ואס קפן עליו החולי אפילו הרחוקים נכנסים	3
מיד . (ב) אס החולה שוכב על האר! לא ישב המבקר ע״ג ספסל אבל אס החולה	ג
שוכב במטה מותר. (ג) אפילו הגדול ילך לבקר הקטן ואפי׳ בן גילו(הנולד בשעתו	ץו
לנוטל א׳ מס׳ בסליו) וכל המוסיף לבקר ס״ז משובח ובלבד שלא יהיה לטורח עצ	ן
החולה . 0) לא יבקר חולה שהוא שונאו אס לא ברצון החולה. (ה) לא יבקר < לחולי מעיים משוס כסופא ולא לחולי עין ולחולי ראש וכדומה שהדיבור קשה להם	י
אלא נכנס בביס החיצון ושואל אס צריכים לכבד ולרבץ לפניו וכיוצא בו ושומע צערו	<
ומבקש עליו רחמים. (ו) אין החולה חייב לעמוד אפי׳ מפני נשיא/ ואס עמד מפניו	{
לא יאמר לו שב דמשמע שב בחולי שלך. (ז) לא יבקר בג' שעות ראשונות של	<
היום דאז מקיל עליו חליו ולא יחוש לבקש עליו רחמיס׳ ולא בג׳ שעות אחרונות שאז	*
מכביד עליו חליי רתיאש מלבקש עליו, וכל שביקור ולא ביקש עליו רחמים לא קייס	8
המצוה. (ח) כשמבקש רחמים בפניו יבקש בכל לשון שירצה לסי שהשכינה אצל	1
החולה, אבל כשמבקש שלא בפניו יבקש בלשון הקודש דוקא דאז המלאכים נזקקיס	(
לתפלתו ואינם מכירים בשאר הלשונות. (ט) יכלול אותו בתוך חולי ישראל שיאמר	1
המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל, ובשבת יאמר . שבת היא מלזעוק ורפואת	,
קרובה לבא ורחמיו מרובים ושבתו בשלום ועי׳ מ״א סי׳ רפ״ז . (י) בחולי מעיים ! אין האיש משמש את האשה אבל האשה יכולה לשמש את האיש . (יא) מי שיש	י!
לו חולה במוך ביתו ילך אצל חכם שבעיר שיבקש עליו רחמים, ומברכים החולם	,
בבהכ״נ אפילו היא במקום אחר, וקוראים להסשס חדש כי שינוי השם קורע גזר דינו, ואם הוא מסוכן מותר לברכו אפילו בשבת וי״ט . (יב) ניחום אבלים קודם !־1 לביקור חולים דניחוס הוא גמילות חסד לחיים ולמתים, ודוקא כשא״א לקיים שניהם , אבל בלא״ה ביקור חולים קודם דמבקש עליו רחמים ומכבד ומרנן לפניו והוי כאלר מחייהו. (יג) המודר הנאה מחבירו אס מותר לבקךו עי׳ י״ד סי׳ רכ׳׳א ; י (יד) מבקרץ חולי עכו״סמפני דרכי שלום . (טו) חולה שמת לו מת אפילו אביו או אמו ויכול לומר קדיש אין מודיעין לו שמא תטרף דעתו עליו רק ממתינים לו עד שיעמוד מחליו ואז נוהג אבילות כמבואר לקמן סי׳ ט״ו סעיף ס׳, ואם נודע לו תוך ימי חליו אין קורעין לו וכשיברא קורעין לו כמבואר בסי׳ 3' סעיף י״א, ואץ טכץ ואץ מססידין ואץ מנחמים בפניו אפילו על מם
ספר חיי עולם סימן א מט
שאינו קרובו. (טז) ראוי לתקן בכל עיר שכל חולה יהוודה ביום ג, לסליו, וממילא
לא ידאג שוס חולה לחשוב שהוא מסוכן כשיאמרו שיתוודה מאסר שיודע שכן הנהוג/
מיון שאז עודנו כישוב הדעת יכול לפשפש במעשיו ואולי חטא נגד בני אדם יבקש
מהס מחילה ויחזיר להס הגזל או העושק , אך במקום שאץ מנהג זה, אין עושים
ק רק לבן משכיל שיודע שהווידוי היא רפואתו כדכתיב ומודה ועוזב ירוחם ,
זאומריס לו שיתיודה ווידת בריא, אבל לסתם ב״א ממתינים עד שנוטה למות ואז
אומרים לו : התוודה כי הרבו התוודה ולא מתו והרבו שלא התוודו
מתז ובשכר שאתה מתוודה אתה חי וכל המתוודה ישלו חלקלעוה״ב, ואם אינו
יכול להתוודות בפה יתוודה בלבו, ואם אינו יודע להתוודות אומרים לו אמיר: יהי
רצון שתהא מיתתי כפרה על כל עונותי:	וא״א כן בפני מס הארן ולא בפני
נשים וקטנים שלא יבכו וישברו את לבו, וסדר הוידוי תמצא למעלה דף ב׳ :
(יז) הגוסס הרי הוא כחי ליתן גט ומתנה ולחלל עליו את השבת, ומ״מ אם אמרו
לא ראינו קרובך גוסס היוס ג׳ ימים צריך להתאבל עליו דודאי כבר מת, דדוקא
בעודו לפנינו חשוב כחי, ולענין טומאה טוב להחמיר שלא יכנס כהן לבית שיש בו
בוסס אבל א״צ להקיצו ולהגיר לו שיצא כשיש שס גוסס, ואם נודע לו והוא פרום
מותר להמתין עד שיוכל להלביש את עצמו, ועי׳ לקמן סי׳ כ״א סעיף ט׳. (יח) אסור
לעשות דבר לקרב מיתתו ולכן אין קושרין לחייו ואין שומטין הכר מתחתיו ואין
מעצמין עיניו, ואין משימין מפתחות בהכ״ג תחת ראשו כדי שיפרד, כללו של דבר
אין נוגעין בו כלל, וכל הנוגע בו ה״ז שופך דמיס צמה הדבר דומה לנר המטפטף
היון שנוגע בה אלס מיד נכבה, אבל אס יש שס דבר שגורם עיכוב יציאת הנפש
כגון שנשמע קול חוטב עציס וכדומה מותר להשתיקו דהא אין בזה מעשה אלא
שמסיר המונע . (יט) אין קורעין ומספיד; מליו ואין מכניסין ארון לבית ואין
פותחין עליו כצדוק הדין עד שתצא נפשו, וכן אין חוצבין צו קבר עד שימות,
1מ״מ מצד הדן שרי אס אין החולה מרגיש בדבר, מיהו צריך לזהר בע״ש אס יש
לחוש שמא לא יספיקו לקברו(ואס ישאר הקבר פתוח איכא סכנה בדבר ר״י חסיד)
שלא לחצוב אא״כ משעריןשבאס לא יהיה אפשר לקברו שעכ״פ יספיק הזמן למלאות
הכפירה קודם שבת . (כ) כיון שנטה אדם למות אין רשאין לפרד ממנו (אפילו
הגיע זמן התפלה ס״ח) כד שלא תצא נפשו והוא יחידי מפני שהנפש משתוממת
בשעה שיוצאת מהגוף (ותענוג גדול צהנפש אס קרוביו אצלו בעת. מיתתו ובפרט
בן אצל אביו ותצמיד אצל רבו, ומ׳׳מאסהס בוכים יש לסלקם מלפניו מעבר יבק)
מגצוה לעמוד על האדם בשעת יציאת נשמה שנאמר ויחי עוד לנצח צא ילאה השחת
.4נ
ספרתי עולט סומן א
כי יראה סכמיס ימותו, ולכן נכין לקבן עברה בעת הגסיסה ויעסקו בתורה 6! ״ במהליס כסדר הערוך למעלה . (נא) ישגיחו שלא יצא שוס אצר מהגוסס חון | להמעה , דה־ינו שיתקנו המעה ב־׳ופן שלא להוציא שוס אבר לחוץ, ואס יצא אסור 7 ליגע בו כדי להחזירו (רק יכסנו באיזה דבר.) (כב) המנהג להדליק נרות בפני . הגוסס! יסמוך ליציאת נשמתו אומרים חסיקי יחיד כסדר הערוך למעלה (ויש לזהו ״ שלא לאמק רק פעס א׳.:ואפי׳ אס מדין לא נפער לגמרי ואפשר דכיון שידוע שכוונתם ! כדי שתצא הנשמה באחד לא יחשדוס שמכוונים לשתי רשויות חיי אדס כלל כ״א) ואס , מריחים ריח רע מהחולה שענף את עצמו ירחיקו ד׳ אמות ממקום שכלה הריח שלא . יהיה מצות הבאה בעבירה. (כג) (נוהגין לפתיח החלונות בבית הגוסס לפנות מקום נ למלאך המית או להנשמה לילך לאוות נפש (מעבר יבק) ומנהנינו לפתחן לאחר נ יציאת נשמת); (כד) אסור לין לשמש מעתו כשאביו גוסס׳ ס״ס.) (כה) לאחר 5 שמת לא יזיזו אותו תיכף דשמא רק נתעלף אלא ישהו מעע, והמנהג להניח נוצה ? אצל נחיריו, ואס נשאר מונס בידוע שהוא מת, ואז אומרים האבלים צדוק הדין נ' וכשמגיעים לברוך דיין אמת אומרים בשם ומלכות וקורעין כדין, והאנשים העומדים ^ שם ימתינו עם צ״ה עד שיביאו המת לבית הקירות אבל ברכת דיין אמת ג יאמרו גס הס מיד ובלא	שס	ומלכות	(ועי,	בה״י אה״ע סי/ ל״ד דיש לומר ברוך	?
אתה השם מלך העולם	דיין	אמת)	מלבד	היכא שהמת אדם כשר או ת״ח או	ג
שמצטער מל מיתתו דיאמר ג״כ בשם ומלכות ואח״ה קורעין קצת בשולי הבגד . ג (כו) מברכין דיין אמת	אפי׳	בשבת	זיו״ט .	(כז) אס האבל יורש את המת מברך	י
ג״כ שהחיינו ואס יש לו	אח	יורש	עמו מברך הטוב והמטיב. (כח) קורעין בין	!
על מס איש או אשה או קטן שלמד מקרא (ודעת הרדב״ז דקורעין על כל קטן 5 אחר ל׳ ללידתו אך.לא על קטנה ובתפארת למשה הביא ראיה משבת דף ק״ה , דקורעין אף על קטנה) ואפי׳ על מי שעשה לפעמים עבירה לתיאבון או שמניח׳ , לעשות מצוה בשביל טורח או שאינו נושא במסים ואמינות של הקהל אבל על הרגיל < לעשות עבירה אפילו לתיאבון ולא התחרט אפילו סמוך למיתה וכ״ש על מומר ואפי׳ ן אם המיר עם אביו או אמו כשהי, קטן דהוי כאנוס אין קורעין. (כט) (העומד נ בשעת יציאת נשמה בשבח, חייב לקרוע לאחר שבת כ״ז שלא נקבר המת אבל אם , לא קרע עד אחר שנקבר סטור ספל״מ דלא כרדב״ז וראיה משבת שם) ובחוה׳׳נל < המנהג לקרוע . (ל) (מי שאינו יכול לראות המס אעפ״י שעומד בבית המת. , בשעת יציאת נשמה אין חייב לקרוע אבל אס החזיר פניו בכוונה חייב לקחע ס״ח.) < (לא) סבן או א׳ מאוהביו של המת מעצים עיניו! וקושרין לחייו כד שלא יפתי1 ,
ספר חיי עולם סימן א נא
^ פיו או כדי שיסגר מה שכבר נפתח, ומיישרץ אבריו לבל יתמקמו, ונשית אסור ^ לזוז בו שום אבר, ואפילו לעמק עיניו אסור׳ ואף שאומרים שהוא סכנה אם עיניו 7 פתוחים י״ל דקדושת שבת מצלת מכל רע, ואם הי׳ פיו נפתה קושר הלחי כדי ,ני שלא יוסיף להפתח אבל לא כדי שיסגר מה שנפתח דאז מזיז אבר דאסור בשבת .
!ר (לב) צריך לכסות פני המת, מעבר יבק . (לג) (משימין המת ע״ג הקרקע דהיינו ;ס שנותנים מעע תבן על הקרקע וכר מראשותיו ועליהם פורשין סדין באלכסין ומשימין ^	המת עליו׳ וקושרין	יחד שתי בהונות רגליו	בתבן,	וביו״ט במסיחה, ומכסין אותו
בד׳ כנסות הסדין ונותנים מכסת שחורה עליו, ונר	דלוק לצד ראשו ומבקשין ממנו
ם מחילה שיהיה הכל נעשה לכבודו ואח״כ אומרים מזמור כ״ג ושיר של סנעיס ויהי ר טעם וגו׳ יושב בסתר וגו׳, תמצא למעלה וכשיוצאין מן המת נועלים הידים קיצור |י	מעבר יבק) ובשבת	אסור לעלעלו אס לא	כשמונח	במקום שיש לחוש שאס יניחנו
|ה	בהמטת יסריח, או	שמלוכלך בטיט וצואה	ונמאס	בעיני רואיו שאז מותר לטלטלו
מהמטה ע״י ככר או תינוק או ע״י כסותו, וגס מותר לרחצו במים צוננים ביד אבל יס לא במסה משוס סחיטה ואס המת נפוח ויש לחוש שיבקע מותר להניח קערה של :ת מתכת כבידה על כריסו, שבת דף קנ״א, ואם צריכים להוציא המת מן הבית לצורך ול כהניס או לצורך מצוה אסור להוציאו	ע״י	כנר או תינוק	רק יעשה ע״י עיכו״ס או
*י| ע״י ישראל	בטלטיל מן הצד. (לד)	הא	דמוציאין המת	לצורך דוקא אס הכהניס
• רוצים בכך אבל אין יכולים לכופן להוציאו אפילו בחול אס לא שהכהן חולה שאינו ד יכול לצאת מן הבית או שהמת נפל דליכא משוס כבוד כמבואר במ״א סי, שי״א יל (עי׳ ת׳ דת אש סי׳ ח׳ באשת כהן שילדה בן זכר והמילה בשבת ואבי הבן מוהל 1ל בעצמו, ואירע שמת א׳ בהשכונה ומאהיל על בית היולדת דפופין הקרובים להוציא ה המת, חדא דלדעת הטור ב״ד מצווים להפריש גם קטנים מטומאת מת וא״כ הרי ח התינוק כמו כהן חלה, ועוד כיון שתאב המוהל ועלי׳ רעיא המצוה א״כ א״א למולו בביתו וע״כ צריכין למולו בבהפ״נ וא״כ	יהיה	אסור שוב להחזיר התינוק אל	אמו
י'	דהוי כמו שמטמאין אותו בידים דאסור	לכ״ע	לקמן סי׳ כ׳ סעיף ב׳. (לה)	חיוב
נד גדול לשמור	את המת מן העכברים ושלא	לעזבו בין ביום	ובין בלילה, והשומר פטור
ם מק״ש ומכל	מצות שבתורה, ואס היו	ב׳	זה משמר וזה	קורא. (לו) מנהג לשפוך
מ	כל המים שאובים שבשכונת המת (אפילו	מת	תוך צ׳ ללידתו. פ״ת) ושכונה	היינו
ת	ג׳ בתים (עם הבית שהמתשס,פ״ת ובנה״כ	כ׳ דשכונה היינו שכן ממש) והטעם
> כדי שידעו שמת ולא יצטרכו להודיע בפה ויהי׳ מוציא דבה (ותקנו כן בשפיכת 1* הנדס דוקא ע״ד הכתוב כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה) ועוד שמלאך המוםנב ספר חיי עולם סימן א ב
מפיל במיס טסת דם המות (ולנו״ז יש להחמיר גס במת עכו״ס ס״ת) ורמז לדבר ותמת שס מרים ולא הי׳ מיס לעדה (ואס מס בשבת שוסכין המים במר ש, ואס אפו פת או בשלו תבשיל במים הללו אסור ואין מועיל ביטול בס׳, ועי׳ ט״ז ואחרונים סי׳ קי״ו ביו״ד, ומ״מ אם בשלו בהס על שבת אין לאסור דשומר מצוה לא ידע לבר רע וכמו שאין שופכין אותן אס נשאבו. לעצות עי׳ א״ח סי׳ תנ״ה׳ ויש להחמיר שלא לרחיז באותן המיס אפי׳ פניו ידו ורגליו או לכבס בהם כסותו, ואס הי! המים נקרשים (או נתחממו באור) בשעת מיתה מיתר אס,׳ לשתותו פ״ת) .
סיק ב׳ דין קריעה ♦
(א) מי שמת לו מת שראוי -להתאבל עליו כגון אביו ואמו בנו ובתו ואחי! ואחותו ובין מן האב ובין מן האס, ואשתו (וכן אשה על בעלה חייב לקרוע עלי! מדרבנן, ועי׳ לקמן סי׳ ט׳ סעיף ר.׳, ונכון לקרוע בשעת יציאת נשמה כמ;;ש לעי! סי׳ א׳ סעיף כ״ה, אז קודם שיסתום פני המת, בעוד חימוס צערו גדול, ומ״מ כל ז׳ הוי שעת חימום . (ב) יקרע מעומד ואס קרע מיושב לא יצא וצריך לחזוו ולקרוע . (ג) (טוב שיקרע ע״י אחר דאיכא עגמת נפש טפי, פ״ת.) (ד) מקוס הקריעה בבית הצוואר לפניו ולאורך הבגד, אבל אס קרע לאחריו או בשולי הבגו או מן הצדדים או לרוחב הבגד לא יצא וצריך לקרוע שנית כדינו, וצריך לקרוע כ! השפה כדי שיהיו הקרעים מובדלים לשניים, ולא יקרע במקום שהי׳ שם מכבר איזה קרע אבל הקורע מתיך מיחוי אלכסנדריא דהיינו תפירה שהיא שוה מלמעלה; ובולטת מלמטה שקורין איבערנאטה או כמו שעושים החייטים שטפפין הבגד היוצא מהתפירות לב׳ צידי התפירה ותוסרין אותו ב3׳ צדדיו ומותחין אותו עד שאין הספירה ניכרת יצא . (ה) שיעור הקריעה טפח, ועל אביו ואמו עד הלב, ודוקא בתחילת הקריעה אבל אס קרע על מת א׳ ואחר ז׳ בא להוסיף באותה קריעה על מת אחר סיי בתוספת כל שהוא מלבד באביו ואמו שאינן בתוספס כדלקמן סעיף י״ד. (ו) על כל המתים קורע בבגד העליון (דהיינו הרא״ק ולל הבגד שלבוש ע״ג הו־א׳׳ק גגון מאנטיל וכדומה) ודיו ואם שכח וקרע מד תחתון !לא עליון יצא, ומי שלא הי׳ לבוש בגד עליון ושמע שמת לו מת קורע התחתון !ליו, ועל אביו ואמו קירע כל בגליו (חוץ מהמאנטעל כנ״ל) אפי׳ הס י׳ ע! שמגלה את לט, חון מהכתזטת שלובש רק מפני הזיעה שאין קורעק, ואס לא קה כל מלץו לא יצא, וגוערין בו׳ וכל זמן שאותו בגד עליו אומרים לו קלע ואפלספר חיי עולם סימן ב	נג
ר לאחר ל׳ ועי׳ לקמן סעיף י״ב, ומ״מ אס יש עליו בגד שחס עליו לקורעו מותר : להחליף וללבוש בגד אחר. (ז) אשה הקורעת על אביה ואמה קורעת תחילה התחתון ס ומחזירה הקרע לצדרין ואח״כ קורעת העליון, משום הרהור . (ח) על כל המתים ע קורעין מצד ימין ועל אביו ואמו מצד שמאל (ולחה״ס הביא בשס מענה לשון שגם ר האבות על הבנים קורעין בשמאל) ומ״מ זה לא מעכב. (ט) עכ״ה רצה קורע ין ביד רצה קורע בכלי, רצה קורע בצנעה, רצה בפרהסיא (עי׳ בטור ובכ״מ ס״ח מהל׳ אבל) ועל או״א קורע דוקא ביד ובפרהסיא . (י) ענ״ה אס בא להחליף תוך ז׳ מחליף ואינו קורע, וכן יכול להחזיר קרעו לאחוריו ועל או״א אס מחליף בחיל תוך ז׳ קורע כל הבגדים שהוא מחליף, ואסור להחזיר קרעו לאחוריו , ומ״מ אם מחליף כשבת בגדי חול אחרים (עי׳ לקמן סי׳ י״ג סעיף ט׳) א״צ לקרוע, ואם ין אין לו להחליף הולך בבגד הקרוע עי׳ לקמן סי׳ ט״זסעיף י״ג. (יא) עכ״ה תול יו צ׳ אסור אפי׳ לשלול דהיינו תפירה בלתי שוה ואפילו לחבר ראש הקריעה במחנו י|	אסור, ולאחר ל׳	תופר כדרכו, וכן כשפגע הרגל תוך ל׳	והוא לאחר ז, תופר בעי־־׳ם
מ	לאחר	מנחה, ועל או״א אינו מאחה לעולם, רק שולל	לאחר	ל׳ או כשפגע הרג3
•ו	ואחר	ז/ וכשס שאסור לאחתי כך אסור להפוך צד	העליון	למטה ולאחתו שם״
ס	אפי׳	מי שלוקח	זה הבגד אסור לאחתו ולפיכך אס בא	למכרו	צריך להודיע ללוקח.
* אסור למכרו לעכו׳׳ס, ומ״מ לחתיך סביבות הקריעה ולהושיב שם חתיכת בגד :לן אחר שרי לאחר י״ב חודש דאין זה בכלל איחר (והבית דוד איסר גם בזה פ׳׳ית) ;ו ואשה מוסרת לשלול לאלתר מפני כבודה. (יב) עכ״ה אס לא שמע עד לאחר ל״ .ה אינו קורע, ומי שלא קרע בין בשוגג בין במזיד, או שהי׳'לבוש מלבושים שאולים ;ו בשעת מיתה או שמיעה, שאסור לקרוע אותן, ואח״כ נזדמן לו מלבוש, תוך ז״ נו קורע אחר ז׳ אינו קורע ועל או״א קורע לעולם אפילו לאחר י״ב חודש, מלבד י, הבגדים שמחליף דא״צ לקרוע כדלעיל סעיף י׳, ואס הי׳ חולה ואין דעתו מיושביו !? עליו או שהי׳ דעתו מיושבת רק שהי׳ מסוכן קורעין לו אפילו על שאר קרובים אם ל! הוא תיך ל׳. (יג) מי שמת לו אביו ואמו כאחר, או שמתו לו שניים משאר קרוביו ;6 כאחד קורע קרע א׳ לשניהם, אבל אס מת אביו או אמו עם א׳ משאר קרוביו !!ן כא׳ קורע על אביו או אמו כדינו ומרחיק ג׳ אצבעות וקורע על קרובו. (יד) מיו נ!ן לו אביו או אמו או אחד משאר קרוביו וקרע ואח״כ מת עוד א׳ מקרוביו, אם■ $ הוא עדיין תיו ז׳ מהמת הראשון מרחיק ג׳ אצבעות מן קרע הראשון וקורע או •ל מוסיף טפח על קרע הראשון ואם הוא לאחר ז׳ מוסיף רק כל שהוא, ואם מת עוד ^ א׳ מקרוביו תיך ז׳ של השני קורע ג״כ קרע אחר או מוסיף טפח, ולאחר ז׳$ד ספר חיי עולם סימן ב ג
מוסיף כ״ש, וכן מוסיף והולך עד עבורו, הגיע לעכור מרחיק ג׳ אצכעות וקורע, נתמלא לפניו מחזירו לאחריו וקורע מלפניו, אבל אס א׳ מקרוביו מת ראשון וקרע עליו ואח״כ מת אביו או אמו, או שהראשון הי׳ אייו והשני אמו או להיפוך אפי׳ לאחר ז׳ מהראשון מרחיק ג״א	וקורע, שאין אביו	ואמו בתוספת ועי׳ לעיל	סעי׳
ח־. (טו) הי׳ החולה נתעלף	וקרע עליו ואס״כ	מה,	אס תוך כדי דיבור של
הקריעה מת א״צ קריעה אסרס ואס לאו צריך קריעה אחרת, ומי ששמע שמת לו מת וקרע ואח״כאמרו לו לא מת, וחזרו ואמרו שאמת הי׳ שמת אז ביוס שמעו א׳צ קריעה אחרת, ועי׳ לקמן סי׳ ט״ו סעיף ד׳ אבל אס לא הי׳ מת כעת שקרע אעפ״י שמת אח״כ צריך קריעה אחרת כיון שהי׳ לאחר כדי דיבור. (טז) קטן שמת לו מת או ששמע שמועה קרובה (ובבאה״ע סי׳ ת״ב הביא בשם מ׳׳ב דאין קורעין לקטן אשמועה קרובה) אס לא הגיע לחינוך קורעין לו קריעה כל דהוא משוס מגמת נפש, ואס הגיע לחינוך קורעין לו כדין גדול • (יז) קטן שמת תוך ל׳ ואפילו ביוס ל׳ ללידתו אין קורעין מליו צא״כ ידעינן בי׳ שכלו חדשיו , דאף דלענין הקריעה של העומדים בשעת י׳׳נ כתבתי בסי׳ א׳ סעיף כ״ח דיש סוברין $אין קורעין אלא על קטן שלמד	מקרא, הקרובים	ודאי	קורעין עליו כשהוא	לאחר
צ׳• ללידתו או שכלו חדשיי, אבל	בכל אינך שכתבתי	שס	דאין קורעין עליהם	, גס
הקרובים אין קורעין עליהם, ומומר שנהרג בערכאות קורעין עליו, והמאבד עצמו צלעת, דעת הש״ע דאין קורעין עליו, אבל הש״ךכ׳ בשסהטור והרמל״ן דהקרוביס תייעין עליו, ועי׳ לקמן סי׳ ו׳ סעי׳ ד׳^וסי׳ ט׳ סעי׳ ה׳. (יח) אסור לקרוע בי׳׳ט ואפי׳ בי׳׳ט שני של גליות אבל קורעין בחוה״מ בץ על או״א ובין על שאר קרובים, ואס שמע שמועה רחוקה בחוה׳׳מ דהיינו ששמע שמת אביו או אמו והי׳ אחר יב״ח אין קורעין עד לאחר הרגל, דמאחר שכבר נפסק ממנו האבילות לא חמיר הקריעה ללחות הרגל , וכן מי שנקבר ביו״ט אין קורעין עליו בחוה״מ כ״א אחר הרגל, ואס שמע שמועה קרובה בשבת קורע במו״ש:
׳* .	1**״*ין*	ו-׳■־■-	ר- ***■*:~' $.$ **■"*$ ^	*■•׳ג *'*£1 ** #■ן**!• ־*** {/ *)*.<׳* ל*•• *יזד
^ * 20
(א) מי• שמת לו מת שחייב להתאבל עליי (אפי׳ קטן אחר ל׳ ללידתו פ״ת)
לא יאכל בפניו (אפי׳ בשבת שאינו יכול לעסוק בקבורתו כ״כ השץ־ סק״ג ולדבריו ה״ה אדס אחר שאינו מתאבל אסור לאכול בפניו, תפל״מ דלא כמ״ז ועי׳ חכ״א) רק ילך לחדר אחר או לבית חבירו, או יעשה מחיצה אפי׳ של סדן גבוה י׳ טפחים ויתקע שולי הסדין בארן בעני! שלא ינעל בחח מצויה, ואס אין לו דבר לעשותספר חיי עולם סימן ג נה
, מחיצה, (או כשבת עי׳ א״ח סי׳ שנו״ו סעיף א׳) מחזיר סניו ואוכל ואינו :נ מיסב בדרך קביעות(ע ׳ נו״ז ומ״א סי׳ תקכ״ו כשס המדרש שכל אדם אסור לאכול ׳ תעודת קבע כ״ז שלא נקבר המת והיינו במקום דליכא חנורתא וביום שקוברין ׳ אותו דוקא כנד׳ש בש״ת שס) ואסור בבשר (אבל לא ברוטב נדב סי׳ רי״ב) וביין ל ואינו מברך לא המוציא (ונוטל ידיו בלא ברכה פ״ת) ולא ברכת המזון ולא שוס ברכה ן: אפילו ברכת הנהנץ, ואין עונה אמן אחר אחרים המברכים, ואינו מניח תפילין ו ואינו מתפלל (ומ״מ אס מת לו מת קודם התפלה אס יש לו קיברין אל יגידו צו כדי 1 שיוכל להתפלל, אך אס מוטל עליו להתעסק״ צריך להגיד לו׳ ואס כבר עמד בתפלה ן ונודע לו שהוא אונן א״צ להפסיק פ׳׳ת וחכ״א) ואסור בת״ת וכ״ש לעלות בתורה ן ואינו נושא את כפיו ואפילו אם אמרו לו עלה א״ צ לעלות, ואין מצטרפין אותו לכל 1 דבר שבקדושה וסטיר מכל מצות עשה, (ח׳י־צ סי׳ א,) שבתורה! ואסור לישי או ־ לישן ע״ג מטה אס־לו כסוית וכ״ש דאסיר בתשמיש המטה! ואסור ברחיצה יסיכה ז ושאלת שלום ותספורת ומלאכה מלבד היכא שכבר התחיל באיזה מו״מ ולא הספיק ן לגמרו עד שמת לו מת דמותר לגמרו כשיש הפס״מ ובתנאי שלא תתעכב הקבורה ־ עי״ז, ואסור בכל שמחה (ולא ילך לסעודת נשואין וברית מילה אפילי לא יאכלעמתם ן: רק ישמש הקרואים לצורך פרנסתו ס״ת) אבל מותי לצאת מפתח ביתו. (כ) אע״ג ן !־אונן אסור בתשמיש כנזכר מ״מ בחתן אס אחר שהוכן כל צרכי החופה מת אביו ן של מסן או אמה של כלה שהיו העוסקים בהכנה והוא במקום שאין מצוי למכור ״ מה שהוכן, ואס תדחה הנש! אין יפסיד, וגס לא יהיה מי שיטריח מחדש מותר ! להכניס המת לחדר זאת החתן והכלה להחוסה ולבעול בעילת מציה, אמנם זהו ! זוקא בזמן הש״ס אבל בזה״׳ז דשכיח למצוא שאר אנשים שיטריחו בהכנה אין דין זה 11 נוהג אלא קובדן המת תחילה זנוהגין ז׳ ימי אבילות ואפילו אס מת אחר החופה קודס שבעל, נוהג ז׳ ימי אבילות ותיכף ביום ז׳ של ימי אבילות עושין החוסה , שהרי נפסק השבעה בשחרית ונוהג ז׳ ימי המשסה, ועי׳ חכ״א ולקמן סי׳ ט״ז סעיף י״ב . (ג) אונן שיש לו בן למול (אפילו מילה שלא בזמנה שקרס לאביו אנינות ביוס שנתרפא פ׳׳ס) אס אפשר לקברו קודם שיוצאין מבהכ״נ שחרית מוסב ואם לאו ימולו אותו שחרית וילך האבל לבסכ״נ ויברך הסנדק ברכת להכניסו ואס האב עצמו הוא המוהל יקברו המת החילה (ס״ת) ונ״ל דה׳׳ה באונן שיש לו בן לפדות ואונן שהוא מוהל במקום דליכא אחר ימול אס בן חבירזגצא ברכה (לגושי שחי) ואונן כהן במקום דליכא אחר פשיטא דמותר לקבל כסף הפדיון, דמה בכך א^-אאדברך על היין־ כנהוג, זכן אונן שוחט, במקום דליכא אחר שוחט בלא ברכסנו ספר חיי עולם סימן נ
ולא יקבל שכר (ת׳ י״ע איגר.) (ד) אונן שיש לו יא״צ, או שהי׳ מתאבל כגר על אכיו או אמו לא יאמר קדש/ וכן אס המס עתה הוא ארו או אמו לא יאמר קדיש עליהם (ואונן כליל י״ד ניסן יבדוק אחר הסמן גשכילו/ פ״ת, ועי׳ א״מ סי׳ תל״ג סק״ו) ובימי הספירה אס הוא אונן רק בלילה יספור גיוס בלא כרכה ושאר הימים בברכה ואס הוא אונן גלילה וגיוס מונה שאר הימים גלא ברכה, ואונן בליל חנוכה ידליק	אחר ויברך והוא יענה	אמן	ועי׳ לעיל סעי׳ א,/ ואי ליכא
אחר ידליק געצמו בלא	ברכה, ואונן בפורים	בליל	י״ד יקרא ק״ש	ויתפלל ויקרא
המגלה אבל אסור בגשר ויין כיון דבלילה אין חיוג סעודה אבל גיוס שרוצה לקבה ימתין מלקרות ק״ש ולהתפלל ולקרות המגלה עד לאחר הקבורה ומותר בבשר ויין קורס הקבורה, ויכול נ״כלברך עליהם (ובא׳ ושב הכהן סי׳צ״ופסוק דאסורבגשר ויין) ובליל ויום ע״ו נוהג	כל דין אונן, ואונן בליל מ*	באב אין הולך	בלילה לבהכ״נ
ואין אומר איכה וקינות	ולמחר אחר הקבורה	הולך	לבהכ״נ ויהי׳	שם עד אחר
הקינות . (ה) אינן בשבת או יו״נז וא״א לקברו בו ביום אוכל בשר ושותה יין אס ירצה (ומותר לילך לברית מילה לשמש הקרואים כשפרנסתו בכך(ובאופן דליכא משום שכר שבת) אך לא יאכל שס, פ״ת) ומברך וחייב בכל המצות חוץ מבתשמיש המנוס ומת״ת, וכ״ש שאסור לעלות בסורה, ומוסר לילך לבהכ״נ (בבגדי שבת ולישב על מקומו) ולירד לפני התיבה אס הוא שץ וליכא אחר, ואס יש לו יא״צ פשונו דיאמר קדיש (וכן אס המת עתה הוא אביו או אמו יאמר עליהם קדיש כשאין אבלים אחרים בבהכ״נ, ט״ז ופר״מ וחכ״א וכ״כ בשברי דהיכא דנהוג כן נהוג ! וסיים דבירושליס המנהג שאומר קדיש בסיועת החזן) ובמוצאי שבת וי׳׳ס אינו מבדיל ואינו מתפלל, מיהו אם אינו יכול להתעסק בצרכי המת בשבת יקרא ק״5* ויתפלל של ערבית מבע״י מפלג המנחה, ואם צריך להחשיך על התחום כדי לעסיגך בצרכי המס חל עליו אנינות לאסיר בכולן משעה שתתחיל ללכת להחשיך, ואם רוצו? לקברו ביו׳׳ס ראשון ע״י עכו״ס וכ״ש בי״ט ב׳ (אפילו של ר׳׳ה כמ״ש בא׳׳ח סי״ תקכ״ו סעי׳ ד׳ ודלא כש״ך סק״ט שב׳ דווקא י״ט ב׳ של גליות והראה מקוס לא״ח סי׳ תצ״ודליתא דשסקאי רק על לכחול העין פ״ת) שהוא עצמו יכול לקברו דכחול שויא רבנן אפי׳ אס אינו רוצה לקברו חלו עליו כל דיני אנינות(מלבד היכא שכבר מסרוהו להחברא המתעסקים דאז חייב בכל המצות (ואפי׳ לדעת הנו״ב לקמן סעיף ח׳) משוס דבירע אץ כבוד להמס שיתעסקו ט יותר מכדי צרכי פ״ת) ודוקא ביום אצל בלילי יו״ט יתפלל ויקדש כיון דאין דרך לקבור בלילה, חון מהגדה של פסח דאסור לאמרה הואיל ויש בה מדרשים והוא אסורנת״ת כדל, וישמשספר חיי עולם סימן ג נז
אותה מן אחר. (ו) אונן בחוה״מ נוהג כל דיני אנינות כמו בחול. (ז) (אזנן תוך ז׳ ימי המשתה נוהג כל דינו אנינות כמו ברגל כשאפשר לקברו.) (ח) מקום שיש מתטסקיס מיוחדים ולאחר שנתעסקו הקרובים בצרכי הקבורה ימסרו לה© המת משטה שמסרוהו מותרים הקרובים בבשר ויין וחייבים בכל המצות; אבצ אסורים לישב במטה וכ״ש בתשמיש, ורחיצה וסיכה ושמחה ושאלת שלום ותספור© ומלאכה, וכן במקום שמוליכין המת לקבור לטיר אחרת, אס המקום רחוק כגון מהלך ב׳ ימים נוהגין כנזכר טד שיבואו לטיר קבורתי (וטי׳ נו״ב סי׳ רי׳׳ב ש© דהא דמהני מסירה להמסטסקיס היינו באס מוליכין המס למקום אחר, ואיך הקרובים הולכים מם המת אבל במקום שגס הקרובים הולכים לבה׳׳ק לא מהגי־ מסירה ט״כ, ולפ״ז מה יפה מנהגינו שנוהגים בכל גוונא דיני אונן טד לאחר הקבורה, ובחנם התרטם סלינו החכ״א, פ״ת.) (ט) מי' שמת בתפיסה וצא ניתן לקבורה לא חל טל הקרובים אנינות שהרי אינו מוטל טליהס לקברו, ומותריס בתשמיש ובכל הדברים שכתבתי לאיסור בסטין: הקדום (ודיקא בכה״ג אבל א© המת ברשותם רק שניתן הדת שלא לקברו יום או יומיס כיון שטכ״ס יבא אצ קבר חל טליהם אנינות,	ט״ב ש© ולפ״ז	אס מת	סמוך	לשבת באופן שלא יקבר
קודם שבת מ״מ פטור מתפלת מנחה דלא	כת׳ יד	אלי׳,	ואך שגס המ״א כ׳ בסי,־
חקמ״ח דאס א״א לקברו מחמת יוס אידס או אונס אפר לא חל אנינות, לא כ״כ אלא לטנין יו״ס ב׳ דאס אינו קברו בו ביום אסיר למשות התכריכין וכדומה כמ׳׳ם בנו״ ב שס, פ״ח) וגס אבילות לא חל טליהס כיון דמ׳׳מ לא נתיאשו מלקבלו (ואפי׳ אס מבקש המושל ממון הרבה מ״מ אפשר שיתפייס בהממון אשר יתנו לו (ואסור ליתן ממון הרבה מפני תיקון הטולס רמב״ן) ודוקא אס היתה הגזרה מחמת שנאה וכה׳׳ג שאין טשוי להתבטל אז חל האבילות מיד דהוי• כנתיאשו מלקברו) וכן מי שנהרג	בדרך או גררתו	חי׳ או	שטסו	נהר ולא נתיאשו מלקברו
אין טל הקרובים לא דין	אנינות ולא דין	אבילות,	ומונין	לו ז׳ ול׳ מיום שנסיאשו
מלקברו, ואס אחר שנתיאשו ניתן להם רשות לקברו או שמצאו הנהרג אין טליה© אנינות רק מתאבלק אותו היום כמבואר לקמן סי׳ ט׳ סטי׳ ל״ב. (י) אס קרובו המת בתסיסה אין אנינות חל עליהם כיון שאין יכולים להתטסק בקבורתו אבצ אבילות חל טליהס אחר הקבורה. (יא) מי שמס לו מת במקום אחר אס י״* קרובים המתאבלים בטיר שהמת שם אץ טל זה שבכאן דין אונן אבל אס אין שם קרוב המתאבל חל עליו דין אונן. (יב) המאבד עצמו לדטת דינו לטנין אניני© כמבואר בסי, ב׳ סעי, י׳׳ז ובשאר נטלי עבירות הדן כמו בסי, א׳ סעי׳ כ״ת,נח בפר חיו עולם סימן נ
(יג) לאחר שנקבר המת דהיינו מיד כשמתחילין לתשליך עפר על המת חולין מנעצ והולך חון לבה״ק וקורא ק״ש ומתפלל ואינו מניח תפילין (ואפי׳ אס לא הי/ הקבורה ביוס שמת, ובחכ״א פסק דבכה״ג יניחן בלא ברכס) וכן אס שמע שמועה קרובה אתי/ ביום ל׳ עצמו פקוד מתפילין ואפי׳ אס הי/ לבוש בהס ה״ז -חולצן אבל אס שמע שמועה רחקה אין חולצן כשהוא באמצע פסוקי דזמרה וכה״ג, זאם שמע בלילה או שנקבר בלילה אינו מניח תפילין ביום, ואס שמע או נקבר במוה״מ מניח תפילין (ובשבו״י פוסק שאינו מניח וכ״ס בחכ״א כלל קס״ט מד ־דברי עצמו בחיי אדס פ״ש הואיל ויש שאין מניחין לעולם תפילין בחוה״מ) וביוס שלאחר י״ט ודאי מניח תפילין בין שנקבר בחוה״מ ובין שנקבר ביו״ט• ואפי׳ חל •יום ב׳ של י״ט אחרון בשבת והמת נקבר תוך הרגל או בי״ט של ר״ה, דכיון די״ט ב׳ עולה למנין ז׳ א״כ היוס שלאחר י״ט כבר נחשב ליום שני וכמ״ש לקמן סי, ט״ז סעיף ט׳ (ונ״ל דלפ״ז חתן שמת לו מת תוך ז׳ ימי המשתה דהדין דנוהג *מי אבילות אחר תשלום ימי המשתה ואין שום יוס מימי המשתה נמנה לימי אבילות, דבזה ביוס הראשון של האבילות אינו מניח תפילין) ואס נקבר בפורים אינו מניח תפילץ לאחר הקבורה רק קורא ק״ש ומתפלל וקורא המגלה כמבואר ■לעיל סטיף ד, ואם שמע קריאת המגלה קודם הקבורה יצא, ומ״מ נכון להחמיר לקרותה שנית בלא ברכה. (יד) אס הי׳ מתו מוטל לפניו משעלה עמוד השחר *האיר פני כל המזרח עד אחר חצות שכיר עבר זמן תפלת שחרית לא יתפלל מנחה שסיים, ואף דבשכח ולא התפלל שחרית משלימה במנחה שאני התם שהי׳ מחוייב להתפלל אלא ששכח, משא״כ כאן שהי׳ סטור בזמן חיובו, אבל אס מת לאחר שהאיר פכי המזרח שכבר חל החיוב עליו מתהלל מנחה שתיים (לדעת מהר״א לקמן 01 בכה״ג אינו משלים) וכן בתפלת מנחה אם מת קודם זמן התפלה דלא נתחייב עדיין בתפלה זו ונקבר בלילה אין מתפלל ערבית ב׳ (ואס כבר הגיע זמן מנחה קודס שמת דעת מהר׳׳ס דיתפלל ערבית ב׳ ודעת מהר״א דפטור הואיל ומ״מ אין חיוב תפלת מנחה חל עליו אלא ברגע האחרון של היוס עי׳ אשל אברהם סי׳ ע״א) זכן במעריב אס מת קודם זמן ערבית אין משלים בשחרית אחר הקבורה (אבל אס מת אחר צאת הככבים מתפלל שחריש ב׳ דהא החיוב חל עליו מיד בצאת סככביס כמבואר בא״ח סי׳ רל״ה סעי׳ ג׳׳)•גומר). (טו) אם נמשך האנינות עד ־מעט קודס ג׳ שעות (זמניות) ואס יתפלל־ כסדר יעבור זמן ק״ש, יקראק״ש בלא גרסת, ואח׳׳כ יחזור ויקרא ק״ש עס הברכות ויתפלל) (ואז יאמר כל ברכות השחר (דהיינו הברכות שקודם ברוך שאמר) חון מברכת מקדש אס שמך ברביסספר חיי עולם סימן ג ד נט
־ הואיל והיא שייכא לק״ש וכבר עבר זמנה וצא הוי אלא כקורא במורה ס״ת) ואם ירא שאס יתפלל כסדר יעבור זמן תפלה ויצטרך להתפלל ש״ע אסר ד׳ שעות,
:	יתפלל בלילוג ואמר התפלה יאמר פסוקי חמרה בלא ברכות שלפניה ושל אחריה
1	כמבואר בא״ח סי, נ״ב, אבל הברכות	של ק״ש לפניה ולאחריה לא ידלג אפי' אס
י	יגיע להש״ע אחר שעה ד ולא יהי׳ לו	שכר תפלה בזמנה; ואס נמשך האנינות עד
לאחר ד׳ שעות קורא ק״ש בלא ברכות אפי׳ כל היום ולא יאמר ברכת השחר זולת ברכת התורה וברכת שלא עשני גוי, ענד, אשה, שאומרן ג״כ כל היום/
1 ומתפלל ש״ע רק עד חצות. (טז) אס מת בשבת פטור מתפלה והבדלה במו״ש :	(ואס לא ירע הדין והבדיל א״צ לחזור	ולהבדיל אחר הקבורה פ״ת) ולאחר שנקבר
אפי׳ נמשך עד יום ג׳ מבדיל על הטס	ואינו מברך על נר ובשמים אבל משנכנס
יום ד׳ אסור להבדיל עוד. (יז) אס	אכל בעודו אונן ועדיין לא נתעכל המזון
שבמעיו, לאחר שנקבר המת צרך לברך ברהמ״ז, וכן אס עשה צרכיו בעודו אונן יברך אשר יצר לאחר הקבורה.
סימן ד איסור הלנת המת ואיך מוציאין אותו ומצות המיה.
(א) אסור להלין המת (עד הבוקר ת׳ רדב״ז ובקונט׳ מצבת משה כ׳ דהמת ביוס אסור להלינו אפי׳ עד לילה כדי לקברו בלילה, וכ״מ ג״כ מדברי המ״א שהבאתי לקמן סעי׳ ה׳) ומ״מ אין להוציאו קודם ג׳ שעות לפטירתו, ומי שמת התאום ר״ל צריכין להמתין מלקברו עד לאחר מעל״ע ■(ואפי׳ מי שהי׳ רשע כל ימיו אסור להלינו, בשמיס ראש סי׳ ס״ד, ואפי׳ נפל אסור להלין מ״א ס,׳ תקכ״ו סק״ג) ואפי׳ אס נתנו בארון כל שלא קברו בקרקע ה״ז בכלל אלין, אבל מותר להלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין או כדי שיבואו קרובים (וכן אס נמצא הרוג ולא נודע מי הוא, ולפי אומדנא נראה שהוא בעל אשה אחת מותר להלינו אולי תגיד כו סמנים מובהקים/ ואפשר דגם זה מקרי לכבודו שבניו יתאבלו ויאמרו קדיש פ״ת) אבל מי שמת בה׳ בשבת אסור להלינו בטענה שרוצים לקברו סמוך לשבת כדי להצילו מחיבוט הקבר דזה צא נקרא לכבודו, וכל הממהר לקבור המת ה״ז משובח, ודוקא בשאר קרובים אבל באביו ואמו הממהר לקברו ה״ז מגונה אא״כ הי׳ ע״ש או עי״ט או שהיו גשמים מזלפיס על ממתי. (ב) מי שמת בי׳׳ט א׳
אסור להלינו עד י״ט ב׳ כדי שיתעסקו בו ישראל. (ג) תינוק שנימול ותינוקת אחר ל׳ ללידתן אם יש לחיש שיסריחו אץ להשהותן עדיו״ט ב׳ אבל אס אין חשש סרחון כגון שהעת קר ולא אשסהי מוסר, וכן אפי׳ באשתסי כגון שמס בליל י״טז
ס ספר חיי עולם סימן ד
א' והעת חם אס התינוק לא נימול עדיין מחמת איזה סיבה* כיון דכי״ט אסור להסיר ערלתו (עי׳ לקמן סי׳ ז׳ סעיף ע״ז) משהינין אותו עד יו״ט כ׳ וקובריך ומילין אותו ע״י ישראל דזה הוי לכבודו. (ד) תינוק שנימול ותינוקת תיך ל׳ ללידתן בין גמרו שערו וצסרניו בין לא גמרו׳ אי איכא חשש סרחון מותר לקברן ביו״ע א׳: אכל אי ליכא חשש סרחון קוברין אותו ביו״ט ב׳ ע״י עכדם ואס התינוק לא נימול עדיין אפי׳ איכא חשש סרחון אין קוברין אותו אפי׳ בי״ס ב׳ רק משהינן ליה עד: אחר י״ע ואז קוברין ומוצץ אותו. (ה) אע״ס שמצוה למהר הקבורה מ״מ אין י להוציאו סמוך לק״ש כל שאין שהות לקברו קורס שיגיע זמן ק״ש של שחרית (ומנהגינו לקבור אחר יציאה מגהכ״נ שחרית שזהו כבודו של מת שילוהו כל הקהל בה״י) ובק״ש של ערבית יש להקל משוס דאס לא יקברנו היום יעטר על לא תלין ואם הוא מפלג המנחה ולמעלה יקרא ק״ש ויקברנו אח״כ (מ״א סי׳ ע״ב.) (0 מת ביו״ט א׳ אפי׳ מת בלילה קוברין אותו ביום אחר האכילה (עי׳ ע״ז סי׳; תקכ״ו) אבל מת בי״ע ב׳ אם מת בליל ב׳ קוברין אותו שחרית בשעה שהש״ן1 אומר פיוטים/ ואס הוא אדס חשוב שרבים צריכים ללותו מוציאין אותו לאחר י התפלה לבה״ק, ואוכלים ואח״ב קוברים אותו, ואס הקבר והתכריכין מוכנים בענץ ! שלא ימנעו משמחת י״ט קוברין אותו תיכף לאחר התפלה קודם האכילה טון שאסור לקטע סעודה קודס הקבורה כמ״ש בסי׳ ג׳ סעיף א׳. (ז) מת בבודה נוהגין לקברו אחר קריאת המגלה, מ״א סי׳ תרצ״ו, ומשמע דאסי׳ אם המת ת״ת, ואף דבסי׳ תרס״ז הביא בעצמו בשם הד״מ דקבורת ת״ח קודס למגלה י״ל דהמ״א לשיטתי׳ אזיל דס״ל דאין בזמנינו ת׳׳ח עי׳ לקמן סי׳ ו׳ סעיף ע,. (ח) מת בע׳ באב קוברין אחר הקינות. (ט) מת בערב פסח יאכלו מקודם ואח״כ יוציאוהו ואס התחילו להוציאו אין מפסיקין, ואס לא יוכלו לאכול אח״כ חמץ יאכלו בשר ודנים (שם סי׳ תמ״ג) והח״י חולק עליו ופוסק כמהרי״ל ע״ש. (י) מת טוס שיש בו חופה אס אין בעיר כדי לזה ולזה מקדימין להכניס סכלה לחופה ואח״כ קוברי! המת> וכן מת ומילה, מילה קודמת, (יא) עיר שיש בה שני מתים מוציאי! תחילה אותו שמת ראשון (אפי׳ אס מתו שניהם כשבת דחל חיוב הקבורה על שניהם כאחד מ״מ חשש סרחון הא איכא טפי כהמת ראשון פ״ת) ואס רוצים להלין : הראשון לכבודו/ או שהשני נפוח ויש לחוש שיבקע כריסו מוציאין השני תחילה, מכס ות׳׳ח אפי׳ מת התלמוד ראשון מוציאין החכם תחצה, וכן ת׳׳ח ועם הארץ מוציאי! הת״ח, וכן איש ואשה מוציאין האשה מפני שקרובה לבית הניוול, ומה״ט אין : מלחין מטה של אשה ברחוב (ובכ״ז אין חילוק בין אשה זקנה לילדה בה״י) הוציאוספר חיי עולם סימן ד סא
•הראשון וקברוהו אין עומדין עציו בשורה, וא״א עליו תנחומי אבלים עד שיוציא! את השני כדי שלא לעכב קבורת השני (ולפ״ז אס יש מתעסקים כדי שניהם א״צ להמתין) הוציאו השני, וקברוהו עומדין בשירה ומנחמין אותן זה אחר זה או גחלקיס לב׳ כיתות כת א׳ מנחמת לזה והשניה לזה, אא׳׳כ הי׳ כבודם וקילוסס שוה שאז מנחמין השניים כאחד. (יב) (אשה מעוברת שמתה אין לעכב הקבורה כדי להרבות מפעלים שתוציא וולדה וכ״ש דאין לפתוח את בטנה להוציא הוולד דניוול הוא לה כנראה מש״ס, אך הואיל ונהוג בינינו להרבות מפעלים ולאיים עלי׳ שתוציא הוולד, לכן אין לבטל המנהג אבל עכ״פ לא יעכבו הקבורה משוס כך יותר מג׳ ימים, ואס לא תוציא הוולד ביום ג׳ יקברוה כך, ואז אין לה דין יולדת דסי׳ שאח״ז סעיף ע״ו, וכן מי שמת באיזה חולי והרופאים רוצים לחתוך בגוף המת לראות אחר שורש המנה אס יש לפנינו חולה אחר בחולי הזה מותר, ובלבד שלא *עכבו הקבורה עי״כ, ואם אין כאן חולה אחר אסור לחתוך בו משוס ניוול פ״ת), (יג) אין מוליכין המת מעיר שיש בה קברות לעיר אחרת אא״כ מוציכין אותו לקברות אבותיו או מח״ל צא״י או שציה להוליכו לעיר אחרת (ומותר ליתן עציו סיד סדי לעכל הבשר מהר ולהוליכו צמקום אשר צוה) ואס יש לחוש שיסריח בדרך או יתבקע אל יוליכו אותו, ובי״ע אפילו צוה להוליכו לקברות אבותיו אסור לחלל י״ע מחמת זה רק קוברין בהקברות שבמקומו אס יש לחוש שיסריח אס ילינו אותו עד (אחר י״ט, אבל אי ליכא חשש סרחון מלינן אותו ואחר י״ע מוליכין אותו. (יד) אס אין קברות בעיר שמת מוסר להוליכו לעיר אחרת בי״ט א׳ ע״י עממין ובי״ט ב׳ ע״י ישראל׳ ודוקא אס יקברוהו היום אבל אסור להוליט בי״ט כדי לקברו למחר, ואס חל י״ע בע״ש וביום א׳ לא ירצו הנכרים להוליכי שהוא יום אידס, ולהמתין עד יום ב׳ א״א שיסריח יקברוהו בתוך ביתו ע״י עכו״ס או יניחוהו בארון ויחמרהו בחמר ובזפת ע״י עכו״ס כדי שלא יסריח (מ״א) סי׳ תקכ״ו). (טו) אס נודע ■לבני עיר אחת שישראל מס רחוק משם מהלך איזה ימים ומוטל בבזיון בשדה אפילו לא יוכלו להגיע אליו עד לאחר המועד מותר לצאת בדרך בי״ט ב׳ כדי למהר קבורתו, ודוקא ה־ לוך ברגל אבל לרכוב אסור. (טז) תינוק כל ל׳ יוס אפי׳ קים לן שכלו חדשיו מוציאין אותו בחיק לבה״ק ולא בארון בן ל׳ יוס גמורות מוציאי! אותו בנסר וכו׳ ומנהגיט להוציאו בתיך סל וכדומה תחת המלביש, בן י״ב חודש (וביש מקומות בן שתי שנים קיצור מעבר יבק) יוצא במעה כמו מת גדול . (יז) כשמוציאין המת מן הבית יש לזהר שאל יצא אדם ראשון ומיהו באותן שצדכין :לנשאי אין קפידא׳ ויש מקומות נהגו שהאבלים יוצאים ראשון והמתעסקיס נותניםסב ספר חיי עולם סימן ד ה
המת במטה ומוציאין אותו עד חוץ להבית׳ ואז נועלים אותו האבלים ושאר הקרובים ואח״כ שאר הקהל(ובכל סדר ההוצאה מוציאין אותו רגליו תחילה), ויש מקומות שהאבלים הולכים לפני המטה, ויש שהולכים לאחר המטה ועוד מקומות שהאבלים הולכים בין שאר העם • (יח) אין האב והאם הולכים אחר בניהם הראשון לבה״ק. (יט) נשים המלוות ילכו אחר שכבר הלכו האנשים, ולא ילוו עד לבה״ק ובת׳ בית יעקב כ׳ דמותרות לילך עד לבה״ק רק שיזהירס מאוד שלא ילכו בחזירתן בין האנשים . (כ) בשעת הוצאת המת כל בני העיר אסורים • במלאכה ומבטלים אפי׳ ס״ת כדי ללוותו(אבל שלא כשעת הוצאתו כ״ז שהמת בעיר מותרים אס יש חבורות המתעסקות כראו ומ״מ על אדם חשוב המנהג שלא לפתוח החנות עד אחר קבורה. ובעיר קטנה אין שואלין בשלום כשיש שם מת) וכל הרואה את המת ואינו מלווהו מד שיהי׳ לו כדי צרכי עובר משוס לועג לרש ופחות ילוונו ד׳ אמות (דהיינו אפי׳ ביש לו כדי צרכו פ״ת) ואם המת אשה או תינוק א״צ לבטל אלא ממלאכה אב{ ממית אין לנטול כל שיש שס עשרה המלווין כדי שיוכלו לומר קדיש, ותינוקות של בית רבן אין מבטלין אפילו ללוות אדם חשוב. (כא) מותר ללוות המת שהוא שונאו. (כב) בי״ט א, מותר ללוות המת תוך התחום ובי״ט ב, אפי׳ חץ לתחום, ודווקא לכבוד המת אבל לכבוד האבלים אסור ואחר הקבורה מותרים לחזור לביתם בו ביום עם כלי הקבורה, ואס א״א לילך ברגל מותרים לרכוב על סוס בי״ט ב׳, ומ״מ לא ירכבו בעיר מפני האומות, ודוקא הקוברים אבל המלווים אסורים לרכוב. (כג) ארון העובר ממקום למקום אס שלדו (פי, השדרה והצלעות) קיימת צריכין ללוותו ועי׳ לקמן סי, ז, סעיף כ״ג. (כד) מלווין מתי עכו״ס מפני דרכי שלום ;
סימן ה דני טהרה ותכריכין.
(א) (המתעסקין בטהרה אומרים : רבש״ע חמול על פב״פ שהוא בן אברהם יצחק וישראל עבדיך, ואח״כ מעלים אותו מעל הקרקע מכיסה מכל צדדיו ע״י ג, אנשים א, מראשותיו וא׳ ממרגלותיו וא׳ מאמצע, ומניחין אותו על הדף שמטהרין עליו לחה״פ) ומרחיצין כל גופו במים חמון (ומתחילין ברחיצת הראש מעבר יבק) ומנקין היטב בין אצבעות ידו ומליו ואחורי האזנים ופי הטבעת וכל המקומות שיש שם איזה ליכלוך ויזהרו שלא להפוך המת על פניו שהוא דרך בזיון רק יטנו על הצדדים, וגוזזין שערו וצסרכיו (ומנהגינו שלא לגזוז רק מסרקין שערו ומנקין בין הצסרניס) ואח״כ מעמידן המת ע״ג קרקע אי קש .ושנסכין עליו ט׳ קביןספד דדי עולם סימן ה סג
מיס (אפילו מב׳ וג׳כליסאך לא יפסיק משפיכת כלי א׳ עד שיתחיל לשפוך הב׳ אבל מג׳ ולמעלה אין מצטרפין, ושיעור ט׳ קבין הוא ט״ו קווארט פאלניש, ט״ז א״ח
סי׳ ס״ח וסי׳ תר״ו ובמעבר יבק כ׳ שהוא שיעור רי״ו בצים כנגד מספר אותיוי* שבשם ארי״ה) ולוקסין ביצה מטורפת ביין או שאר משקה ומרחיצין את ראשו, ולא כמנהג העס שטיבלין בה האצבעות ומזין על המת ואומרים פסוק וזרקתי עליכם וגו׳ כי זהו מחוקות העמיס וראוי לבטלו (ב) אפילו מת בי״ט א׳ מותר להחם המים ולטהרו רק יזהר שלא לטהר ע״י סדין כדי שלא יבא לידי סחוטה רק יטהר ע״י קש ובי״ט ב׳ אפילו של ר״ה מותר אפי׳ ע״י סדין רק יזהר שלא לסחוט׳ בידים . (ג) אסר הטהרה מלבישין אותו במכריכין, ויזהר שלא לעסות בהס שוס קשר לא בהחונדן שתופרין בהם ולא בהלבישה (וגם באבנט לא יעשה קשר מעבר יבק) כ״א עניבה (ד) בי״ט א׳ אסור לישראל לעשות שום מלאכה דאורייתא; במלאכת התכריכין, ואפילו בי״ע ב׳ המנהג לעשותן ע״י עכו״ס אס אפשר ואס יכול למצוא תכריכין מוכנים אין לעשות חדשים בי״ע . (ה) אם קונה הבגדים בי״ט אסור לקצוץ הדמים מלבד היכא דא״א בלא״ה כגון שבעל החנות עכו״ס דשרי. (ו) המנהג לקבור בבגדים לבנים ולוקחין בגד פשתן נאה אבל לא מהחשוב יותר מדאי מלבד למי שהוא משופע בעושר . (ז) קוברין אותו בטלית שיש בו ציצית. (אפילו אס בחייו לא הי׳ נזהר בו, אס הניס ממון משלו עושין לו טלית ואין בזה קפידא אסמלבישין אותו בטלית חדש שלא נעשה לשם מציה אבל אם איש עני הוא א״צ לגבות מעות לצורך טלית או לעשותו מקופת החברא קדישא פ״ת) אבל פוסלין תחילה הציצית, והיותר נכון כשמונח כבר בקבר כורכין א׳ מן הכנפות (ואס בחייו הי* מעטפו על ראשו יעשו לו כן גס במותו, מעבר יבק.) (ח) אחר הלבישה לא יניחו אותו על מקומו רק יביאהו עד כנגד פתח הבית לפנים מן הבית. (ט) אין להפוך הדף שטהרוהו עליו. (י)(אחרהטהרהשובריןכליעי׳לחה״פ.) (יא) אס נמצא ישראל מתיש פצעים בגופו בין נפל מעצמו מן הגג וכה״ג בין נהרג ע״י עכו״ס אין מטהרין אותו. ונקבר בבגדים ומנעלים שעליו דחיישינן שמא נבלע בהם דם הנפש, אלא שכורכין אותו בסובב, והעפר המלוכלך מדמו חופרין במרא וחצינא וקוברין עמו. והדם הניתז על שאר בגדים שלא הי׳ לבוש בהם, וכן אם הניחוהו על כריס וכסתות ויצא דם עליהם די בכיבוס היסב שלא ישאר בהם ראשם דם, ומי הכביסה ישפכו לתוך קברו, ואס נמצא ועודנו סי ופשתו את בגדיו ונסתלק הדס מגופי (ומשמע מזה דאם לא נסתלק שעדיין הדם זב אין מטהרין אותו אבל המנהג לטהרו ולהלבישו תכריכין גם בכה״ג, רק דמכבסק הבגדים שעליהם דם ושופכים המים לתוך הקבר כנ׳״ל:סד ספר חיי עולם סימן ה ר
זמקומות שבגופו המלוכלכות בדס אין מסהרין כלל אס אפשר ק' מעיר יבק) ומת	!
אמר כמה ימיס מטהרין אותו ומלבישים אותי תכריכין ואפילו אס גופו ובגדיו עדיין ; מלוכלכים מן הדם שיצא ממנו בתחילה אין צריכין לקבור הדס שיצא ממנו בבירור ! .שלא בשעת מיתה. (יב) נמצא מת ואין פצעים בגופו	אס נהרג ע״י עכו״ס |,
כגון שנחנק וכה״ג קוכרין אותו בבגדיו ומנעליו כדי להעלות תימה ולנקום ! .נקם אבל אם נפל מעצמו מן הגג ומת או שמת מחמת קור ושלג או נענע במים 1 מטהרין ומלבישין אותו תכריכין, אך אס יש לו חעעין ומכות בראשו או בפניו שיצא .ממנו דם אין לטהר באותו מקום המלוכלך בדס. (יג) (מי שמת ע״י ברק (בליטן) : ^ אס נמצא חבלה בגופו נידון כהרוג ואם לאו הרי הוא כשאר כל אדם, פ״ת) . <יד) יולדת שמתה המנהג לפשוע בגדיה ולטהרה ולהלבישה בתכריכין, ויש מקומות מלבישין אותה בבגדים למעלה מהתכריכין ועציהם הסובב ובמנעלים ויש שמלבישיס אותה בבגדים נאים ונהרא נהרא ונו׳, ודוקא תוך ל׳ של לידתה אבל לאחר ל׳ אין .לה דין יולדת/ ומ״מ אפי/ לאחר ל׳ יש לזהר לקבור עמה כל הדס שהיתה שופעת בשעת מיתה: (טו) (מעוברת שמתה ואח״כ הוציאו וולדה יש לה כל דין יולדת והוולד נקבר עמה בצד ימינה מטרך בסרביל שקורין ווינדעל וסמרטומין בין רגליה לנקות הילד/ ואס הילד זכר נתטהר ע״י זכרים/ ומסירין ערלסו בצור כדלקמן סי/ 1׳ סעי^ ט״ז, והדמים שבאו בשעת לידה נקבר עמה מהר״י פיק) : (טז) המאבד ; שצמו לדעת מטהדן אותו ולובשין אותו תכריכין:
סיק ו דק הספד וצדוק הדק .
•(א) מצוה להספיד המת בין איש בין אשס בין קטן (ועכשיו המנהג שלא להספיד על שום קטן דהיינו לדרוש עליו בבה״ק ולומר עציו דברים המשברים את הלב כדי להרבות בבכי ומזכידן שבחו, ואס צוה שלא יספידנו שומעין צו, ואסור להפליג בשבח המת יותר מדאי (וכן אסור להרבות שבחים על המצבה) אלא מזכירין מדות טובות שבו ומוסיפים בהם קצת, ואס לא היו בו מדות כלל צא יזכיר עליו, וחכם וחסיד מזכירים מחכמתם וחסידותם, ואס ב' ת״ח היו דרים בעיר א׳ והיו שונאים זה את זה ומת א׳ מסס אסור למעט בהספדו מפני כבוד ת״ח השני פ״ת): (נ) מססידין ת״ח ונשותיהם בבהכ״נ ובבהמ״ד אבל המת אין להכניס •לשם : (נ)(גדול סדור שצוה שלא להספידו המקיל שלא לשמוע לו לא הפסיד לחה״ס): (ד) המאבד עצמו לדעת אין מספידין אוחו ולא מקרי לדעת אלא כגון .שאמר ראו שאני עולה לראש הגג ומפיל עצמו וראהו שעלה מיד דרך כעס, און
ספר חיי עולם סימן ו סח
שסי׳ מיצר ונפל ומת ואעס״י שלא ראוהו מפיל עצמו פיון שאמר הריר עלה וראאהו שעלה ה״ז בחזקת מאגד עצמו לדעת, אבל אם לא ראוהו עולה אעפ״י שאמר הרנן עולה וכ׳׳ש אס לא אמר כלום ומצאו אותו חנוק ותלוי כאילן או הרוג ומושלך מ״ג סייסו׳ או אפי׳ איגד עצמו לדעת רק שהי׳ אנוס כשאול׳ או שאובד עצמו משוס משוגה׳ וכן מי שגנב וגזל או הרג את הנסש אפילו מישראל ועי״ז נהרג בדין מלכוק כל אלו לא מקרי מאגד לדעת . (ד.) אין מספידין יותר מז׳ ימי האבילות/ וס׳׳ח מותר להספידו כל יג״ס׳ ולאחר יב״ח או אס גא שמועתו לאחר יב׳׳ח, אסור להספידו. (ו) אין אומרים גפני המת אלא דבריו של מת כגון צרכי קטרתו והספדו אגל דגריתורה אסור לומר גפניו, ואפי׳ חון לד׳ אמות משום לועג לרש (ואפילו אס ה מת קטן או אשה צל״ח ברכות דף י״ח) ולכבוד המת שרי אפילו תוך ד״א ולכן נהגו לדרוש באגדות ופסוקים אפי׳ תוך ד״א של מת ויוצאים מענץ לענין על שמגיעץ לספר שבחו של המת/ וכן מותר לומר תהליס גבית שהמת שם, שוה מצילו מרוחות רעות, ומילי דעלמא מוסר אפילו תוך ד״א, ויש מחמירין דבע• הקא חון לד״א, וכל החדר שהמס בו חשוב כד״א. (ז) מי שמת לו מס לפני ל׳ יוס הסמוכים לרגל לא יספידנו משיכנסו ל׳ יו ס הסמוכים לרגל, ואפילו יש לו הספד בלא זה כגון שמת לו מת בתוך ל׳ שמותר לספדו אפילו ערב הרגל(קודם חצות) אסור להספיד עמו על המת שמת לו לפני ל׳ יום קודם הרגל(ואפילו אס בשעת ההספד עדיין לא עברו ל׳ יום מיום המיתה פ״ת) כדי שלא יהי׳ עצב ברגל, ודוקא מסו אגל אדם אחר שאינו קרובו מותר להספידו בתוך ל׳ אלא שהאבלים אסורים למק לסהספד (ור״ה ויו׳׳כ אינם כרגלים לענין זה פ״ת). (ח) מי שבא לו שמועה אפילו רחוקה בתיך ל׳ יום קודס הרגל מותר לספדו מפני שהיא חדשה והמרירית קבועה בלבו ואינה מתוספת בשביל ההספד. (ט) בהימים שאין אומרים צחק הדין(עי;׳ לקמן סעיף י״א) כ׳׳ש דאסור להספיד בהם, ואפילו לחכם בפניו משום שאץ בזמנינו ת׳׳ח כמ״ש המ״א סס״י תקמ״ז, ואף דבסי׳ ת״כ הביא בשם הלבוש דמות( לדרוש עליו היינו לומר עליו דברי תורה אבל קינות והספדים כנהוג בידנו ודאי אסיר, ואף דלקמן סעיף י׳׳ב מקילין בקצת הימים לעדן צ״ה לחכם בפרו, מ״מ להספיד אסיר, ועיי חיי אדם כלל קי״ח, ומ״מ בס׳ באב מותר להספיד חכם בפג; הואיל ובלא׳׳ה מספידין כל הקדושים בו ביום (ט״ז סי׳ תקנ׳׳ש). (י) כשמגיעין עם המס סמוך לקברו מעמידים אותו ג׳ פעמים קודם שאומרים עליו צדוק הדין ובכל פעם ילך ד׳ אמות ויעמידו (ובימים שא״א צ״ה א״צ להעמ־דו) ואמ״כ אומרים צ״ה (וא׳ מהאבליס מתחיל לאמרו ואם אין שם אבל יתחיל המופלא אשר,סו ספר חיי עולם סימן ו ז
שם לחה׳׳ס), ואחר שנקבר אומרים קדש דאתחדסא בריחוק ד אמות מן הקבר (ולא. אבין הא הקדיש קאי על צדוק הדין כמ״ש הלבוש דמנדז א״א קדש בימים שא״א ט צ״ס , וא״כ איך מסתיקין עס הקטרה בץ צ״ה להקדש, ובאמת ראיתי בק״ק אומרם צ״ה אחר סתימא הגולל ואחריו הקדיש). (יא) אין אומרים צ׳׳ה ולא קדיש דאסחדסא בכל יום שא״א ט תחנון ולא בע״ש ועי״מ אחר חצות אבל בער״ס וערב חנוכה (וערב ס׳ באב, ג״ש סי' ע״א) ותענית אסתר ויום י״ד של שבס ואב אומרים (ובפראג אומרים אותו רק בער״ח הואיל ואומרים בלא״ה סחיטת שקורן יו״כ קסן אחר חצות ולא בשאר הימים , ח״י סי׳ תכ׳׳ט) .
< יב) באלו הימים שא״א צ״ה, גס לחכם בפניו אסיר לאמרו ובמ״ז סי׳ ת״כ מסיר לחכם בפניו חון מד״ח סנזכה ופורים וחדש ניסן הואיל ובאלו יש איסור מדין הגמרא עי״ש , וצ׳׳ע דהא כ׳ המ״א סי׳ תקע״ג דגס ניסן אינו מדין הגמרא וין ל״ג בעומר והימים שבין ר״ס סיון לשבועות ושנין יו״כ לסוכות,[ אבל אסרו חג וט״ו בשבס ובאב מיזכר בגמרא עי״ש, ולדינא יש להחמיר כהנו׳] בחודש רסן וכן בהימיס שבין ידב לסוכות שגס בהם נתחנך הבית שני, (ועי׳ מ׳׳א סי' תרכ״דס״ק ז') וגס יש לחוש לדעת המ״א שלא לאמרו באסרו חג וט״ו בשבס ואב ולא נשאר להקהל רק בל״ג בעומר ובימים שבין ר׳ח סיון לשבועות, ובס׳ באב דעת הס״ז בסי׳ תקנ״ט לאמרו על כל אדם ויש לסמוך עליו עכ׳׳ם בחכם בפרו(קיצור מ׳׳י וסידר הגאון מליסא). (יג) קטן שמת אחר ל׳ ללידתו אומרם עליו צ׳׳ה וקדיש ויש מקומות שא״א עד שיהיה ק יב״ח . (יד) אס קברו את המת בלילה א״א לא צ״ה ולא קדיש :
סימן ז׳ דיני ארון וקבורה ומה שניהג לאחר הקבורה .
(א) המנהג לעשות ארק למס דהיינו דפוס של נסרים לכל נדרי הקבר ודף פליהס לכסוס כד שלא יפול עפר על פני המת וגופו (וחסיד צרפת עושים אותו משולחנם לחה׳׳ס ומנהג שהנהנים מתעסקים בעשייתו הואיל ואסור לכס להתעסק מס המס בעסק אחר, והנשאר מן העץ של הארון לא יוקח לצורך דבר אחר ס״ח) אבל סחת המס חין ליתן דף אלא ישכב ע״ג הקרקע ממש , ומ״מ כבר נתפשם המנהג שעושין לכהניס ולבטריס ארון שלם (ויש מקומות עושין כן גס לכלס וליולרת ולסרוג, וגס מחברים הארון ביתדות של ברזל) ולפחות יעשו הדף התחתון בענין שלא ימלא רחט את רוחב הארון ויהי׳ הקרקע נראה מב׳ צדדס. (ב) בי״ס א׳ אסיר לעשות הארון והקבר ע״י ישראל, ואפי׳ בי״ט ב׳ יש לעשותן ע״י עכרםספר חיי עולם סימן ז
סז
אס אפשר, ואם צריפץ להמתין הרבה להשיג עכו״ם ובתוך כך יבא המת ליד כזית ,יעשם ישראל. (ג) אין קוברין את הסתים זה בצד זה ולא המת בצד טצמזת אא׳׳כ יש בין שתי הארונות שפה מפחים ועכ״ס לא יפחות מששה אצבעות דהיינו 1' אצבעות לכל מת, ולכן אס נמצאו כסריס או חרסים או עצם אדם בשפת חפירת הקבר מחזירים העפר למקומה וחיפרים קבר אחר, אבל מותר לקבור האיש או האשה עם בנם ובתם או אס בן או בת בנם או בתם כשהם קנונים בני ג׳ שנה אפילו בקבר א׳ , וכן מותר לקבור יחד	אא ואחות
בגי ג׳ שנים , אבל בן גדול מם אביו או בת גדולה עס ממה אסור . (ד) (מי שנחשח ממנו אבר מחתת חוצי יקבר האבר עמו אס אפשר ויש טהגין להצניע אפילו שני הלסתות שאין להם חליפין כדי לקברן עמהס, מ״י) . (ה) אץ קוברין ישע אצל צדק ולא רשע חמור אצל רשע קל ולא צדיק וכ״ש בינוני ולא בעל השובה אצל חסיד מופלג, אבל קוברין בעל תשובה אצל צדיק גמור. (ו)(מרחיקין הנהרגים מן שאר הקברים ט אין הנהרג נח עד אשר ישפך דם הרוצח ולא ימוות אדס בריבו, נדי) . (ז) המאבד עצמו לדעת מרחיקץ קברו יותר מח׳ אמות מן שאר הקברים . (ח) שניים שהיו שונאים זה לזה אץ לקברם זה אצל זה ואם רוצים לקברו אצל אבותיו ומצד א׳ נקבר שונאו, אז אס זה שמת עכשיו חעא נגד המס מכבר אין לקברו אצלו כי המת מכבר לא ימצא מנוח, אכל אם רק המת מכבר חטא עד המת עכשיו קוברין אותו אצלו משוס דנייח לי׳ טסי להיות קבור קרוב לאבותיו מלהיות רחוק משונאו, ואס מת השני לאחר יב״ס של מיתת הראשון אין להקפיד בשום אופן, ועי׳ לקמן סי׳ כ׳ סעיף ז׳ מקטרת כהנים . (ט) מי שצוה לקברו בביתו ולא בבה״ק שומעין לו. (י) משתדלין בקבורת מת מכרם מפני דרכי שלום . (יא) משכיבין המת על גבו ופניו למעלה (וישכיבהו רגליו כמד המזרח) ויזהרו שלא יהי׳ עפר על פניו, ומניחין טס עם עפר סחת ראשו ופושטין ידו ורגליו ודלא כמנהג העיצה שכופפין אצבעותיו ואומרים שעושים שמית הקדושים בידיו ונוחניס בידו שרביט שקורין גאבעלכען ט אין לזה שוס רמז והוא חוכא
זטלזלא, ואם ירצו להחזיק במנהג הגאבעלכען ירחם אצלו בקבר ולא יכפוף האצבעות
(ופשוט דבי״ט אפילו בי״ט ב׳ אין לעשותן נדי ישראל כשא״א נדי עכו״ס . (יב) סינף לאחר שהונח המת בקבר״מהסכין המעה (מצד העיר וחוצה) ג׳ פעמים (ובימים שא״א תחנון אין מהפכין לחה״פ) . (יג) אין מניחין את המכדס לראות המס בקבר . (יד) משימין חרסים על עיני המת ופיו, ואס נפתחו *עיניס מעצימיןסח ספר חיי עולם סימן־ז ח
אותן שנית ונפוץ שהכן יעצים מיני אביו וישים החרסים מלידס ועי׳ לעיל סי׳ ❖ סעיף ל״א . (טו) טוכ ליתן מעסרא׳׳י ע׳׳ג המת והמיקר מל כרית הקידש ; (טז) תינוק שעת קודם שנימול כין קודם ח׳ כין לאחר ס׳ מלין אותו על קכח כצור או כקנה כלא כרכה וקוראים לו שם פדי שירחמו עליו מן השמים ויחי׳ כתחיית המסיס (וגס לתינוקת יש לקרוא שם מה״ט). (יז) לאחר שכסו הגולל (מחדרין כל העומדים בשעת קכורה העפר על הקיר ג׳ או ה״ פעמים מ״י) ומקפידן שלא ליקה מרא וחצינא מיד חכירו אלא זורקן על הארץ וגומלין חכירו. (יח) כי״ס א׳ אסור לישראל להחזיר העפר, אכל בי״ס כ, אפילו של ר״ה מותר ואפילו לעשות כמו הר ואפילו מי שאינו מחכרת הקברנים . (יט) הקברנים אסורים ליקח שכרקברנוח במו, וכן אסור לקצץ וליתן מעות עבור מקוס הקבורה אלא יעלו משק ולאחר י״ס יתפשרו. (כ) לאחר שנסתם הקבר מעפר חולץ האבל מנעליו, ומרחיקין ד6 ואומרין קדיש כדלעיל סי׳ ו׳ סעיף י' ואח״כ מומדין עליו בשורה בי' אנשים בר י״ג שנה ואומרים: המקום ינחם אותך בתוך שאר אבילי ציון וירושלים. (כא) המאבד עצמו לדעת מ״מ עומדין עליו בשורה . (כב) קטן אחר ל׳ ללידתו עומדין מליו; בשורה. (כג) ארק העובר ממקום למקום אס שלדו קימת עומדן עליו בשורה . (כד) (אף בימים שא״א תחנון עומדים בשורה ואפילו בחוה״מ וי״ע ומ״מ המנהג שלא לעמוד בי׳׳ט, קיצור מ״*) . (כה) אח״כ תולשין עפר ועשבים ומשליכין אחרי גיוס ואומרים : זכור כי עפר אנחנו, ועושים כן אפילו בחוה״מ אבל לא בי״ס ואפילו במו ב׳. (כו) אח׳׳כ רוחצק ידיהם ואומרים : ידינו לא שפכו וגז׳ עד בקרב עמך ישראל, רש מרחיצין גס הפנים, ומקפידין שלא ליקח הכלי מיד הרוחץ; ובירושלים אין מעבין את היריס, וישבו ג׳ פעמים ובכל פעם יאמרו ויהי נועם וגו׳ יושב בסתר וגד , ואפי׳ אס נקבר בי״סשא״א ויהי נועה מ״מ יכולים ליש3 ג״ס, וק אס נקבר סמוך לשבת ישבו ג״פ בשבת(ואף דבסי' ו׳ סעיף י׳ כתבתי דאץ מעמידק המת ביום שא״א צדוק הדן יש לחלק בניהם כמ׳׳ש בח״י סי׳ תכ״ע) ונכס להקפיד אס יכנס אדס לבית קודס שירחץ וישב ג׳׳ס, ודוקא כשחוזר מבה״ק אבל כשחוזר מהלויה וכ״ש כשלא הי׳ בתוך ר אמות של המת א״צ. (כז) כשנפטריס מן המת יאמרו: לך בשלום ותנוח ותעמוד לגורליך, מצבת משה׳ ועי׳ ב״י סי׳ ע׳ץ ♦
סימן ח איסור פינוי המת ופתיחת הקבר ואיסור הנאד! מתכריכין וארון וקבר ומצבה ודין בה׳׳ק ,
(א) אין מפנין המס והעצמות אא״כ רוצים להוציאו כדי לקברו אצל אבותיו או1
•ז
מ
:ן
ן׳
מ
יח
וי
״5
:ר
נד
[יז
:ג
ד
11
ז׳
:ס
:31
תי
ז)
״ק
ייס
ו:
!ד.
ספר חיי עולם סימן ח סט
נא״י או ,שנסנוהו שס בתחילה ע׳׳ע למנותו או שאינו משתמר ■בקבר סראשק סיש לחוש שיוציאוהו עכו״ס או שיכנס בו מיס. (ב) אסור לפתיח הקבר אסר שנתתם הגולל דהייט שנתנו עפר על הכיסיי של הארון, אפי׳ אס סיור שיס עודדם לפתחו כגון שמכר	או נתן ורוצים לבדקו	אס הביא שתי	שערות,	ומ׳׳מ	כשיש ח״ו
מגפה בעיר מותר	לפתוח קברי המתים	במגפה שמא	יש מהן	שבלע	(צ׳׳ל שבלה
פי׳ שנקבר בבגדים בלויים לחה״ס) או שמא אין ידו פשיטות, וכן אס ידעו שלא פשטי ידיו ואצבעיתיו כהוגן מותר לפתוח סקבר דיש רזה משוס סכנה ועי׳ סי׳ ו׳סעיף י״א . (ג) אס אירע שמסרו המתים וספשיסיס עירומים מותר לפתוח שאר הקברים שנעשו מקרוב כמו חודש	ימים (ובת׳	ד׳ סירי	אבן חולק ואוסר
לפתיח שוס קבר). (ד) (הרוג הנקבר	וממוך בגדיו	ומכתביו	ניכר	שהוא בעל
אשה אחת ואח׳׳כ באסה האשה ואמרה שיש לבעלה סמנים מובהקים בגופו, בת׳ שיבת ציון אוסר לפתיח קברו ובת׳ כנ״י מתיר וצ״ע) . (ה) (אם שכחו להלביש המת איזה בגד מהמכדכין צא יפתחו הארק רק יניחו אותן המדים על הארק מלמעלה מכוסה בעפר ועי׳ לחה׳׳פ ואם המס פחות מבן כ׳ שנים מותר לפסוח הארון ולהלבישו משום דבקק ליכא חרדת הדין, פ׳׳ס, וצ״ע דבסי׳ שע״ו הביא נעצמו בשם נו״ב דלאחר מיתה נענש על כל מעשיו אפי׳ משהגיע לעוטס הפשיטות כשכבר יודע שהוא עבירה עי״ש) . (ו) תינוק שנקבר קידם שנימול מותר לפתוח סארון כד למולו (ואס אירע שקברי התיסק עם אמו היולדת אק סותחין רק קודן לו שם פ״ת) (ז) תכריכי המס אסורים בהנאת ודוקא שהזמינם צצרט ונתנם מליו אבל בהזמנה לחוד או בנתינה לחוד צא נאסרו . (ח) מת שלא סיו צו צרט הקבורה וגבו לו והותירו אס כשגכו יחדו לצרכו יתט ליורשיו, ואם לאו יעשו מהם צרכי מתים אחרים . (ט) טבעות ונזמים שעל המסים מוסרים בהנאה אבל <זי המת המחובר עופו כגק פאס נכרת הקשורים או קלועים בשערות גופו אסור (ולכן מי שקבוע בלחיו שן של כסף אז של עצם וק כל כה״ג אסור בהנאה, ס״ח וט עוד שם דמי שקבוע בלחיו שן של עצים נבלה א״צ להוציאו רק יניחוהו כמו שהוא יקברהו עמו). (י) כלים שזרקן מל המס ממוך מרירות סלב פ״ס לקברן עמו אס נגעו בסמסס שנושאים אותי בה לקטרה אכורים בהנאה ודוקא שהכלים ש:ו אבל אם סס של אחרים מותרים דאין אדם אוסק דגר שאיט שגו * ממצע שמג חין סל המת אז הכר והכסת שנותנים סחת מראשותיו או הסדן ספורסץ על הממס וכן הדף שסמהדן עליו וכל הכלים שמוליכץ גוסמסצקנורה 6יס נאסי* שהרי לא נתנם שס ע*מ לקבור ענמ , (יא) המוציא נסרים בגס״ק
אוע ספר חיי עולש סימן ח
לא חתם ממקועו שמא ק של ארון ואסו־יס כהנאה . (יב) (אס שנד המס כארי! והי׳ קנון מהכיל ותקנו לו ארון אתר, דעת בעל ס׳ מאהבה סי׳ קס״ו ראיין הראשון מותר בהנאה וכ׳׳ש ליתן בתוכו מת אתר, אבל בהר אבל דף י״א4אוסר) • (יג) קבר אפילו אינו של בנין רק שלקחו העסר מן הקבר וחזרו ונתנוס עליו אסור בהנאה ולכן אסור לדרוך על הקברים אס לא שצרך לילך לאיזה קבר ואץ לו דרך אא״כ ידרוך ע״ג קברים, וכ״ש להשתמש על קבר להתפלל דשרי אבל לישב עליי אסור. (יד) מצבה אסירה בהנאה ולכן אסורלישב או לסמוך עליס, ואין למכרה שנשברה ואפילו להעמידה מקבר זה לקבר אחר אסיר (המנהג שלא להעמיד המצבה אלא לאחר י״כ חודש, לחה״ס בשס מענה לשין) . (טו) הכלים ששופדה וקוברים בהם אין להשתמש בהס תשמיש אחר אס לא מדעת הגבאי. (טז) מרשיקין הקברות מן העיד שמשים אמס. (יז) מי שלא ראה הקברות ל׳ ים יברך תיכן* כשבא לשס ברכס אשר יצר אתכס בדין וגו'. (יח) לא ילך בבה״ק או בתוך ד אמות של מת (אפילו המתקען או אשה. צל״ח ברכות דף י״ח) ותפילין מגולין בראשו או ציצית מגולין בבגדו או ס״ת בזרועו וקורע בו (מהרמב״ס ס*י מהל, ס״ס משמע דאוסר אפילו באץ קורא בו ולק כשהולכים בעת צרה לבה״ק להתפלל על קברי צדיקים (כד שיבקשו גס הס עלינו רחמים כמ״ס בשל״ה דף רי״ג ועי׳ ש״ע א״ח סי׳ סקפ׳׳א תר״ה תקע׳׳ס) אין נכון ליקח עמהס ס׳׳ש, ט״בח' א״פ שי׳ ק״ס) או קורא על סה או מתפלל משוס, לועג לרש, ולכבוד המס שרי ועפ״ד נהגו לומר פסוקים ודרשות בבה׳׳ק, עי׳ לעיל סי ו׳ סעיף ו׳. (יט) נהגו להקיף אס בה׳׳ק וגס למדוד סביביו בפתילות ולעשות מהן נר של שעוה ולהדליקו בגה״כ בכל עת צרה (ויש נוהגין שלא למדוד בה״ק חיך ז׳ ימים שנקבר שם מס ויש א ן מדקדקין לחה״פ בשם מענהלשץ). (כ) כשהולך על קבר להתפלל יאמר . *ה״ר שתהא מנוחתו של סב״ס סס בכבוד וזכותו יעמוד לי, ונוהגין לתלוש עשב או צרור וצהשים על כמצבה משוס כבוד המס להראות שהי׳ על קברו ויניח ידו על הקבר. (בא) אין לילך על קבר א׳ ב׳ פעמים ביום א׳, ויזהר שלא לקחת הכתב שעל המצבה שהוא קשס לשכחס; (כב) מס בבה״ק אין שואלין בשלום, ואס אין שס מתשואלין ברסוק ד׳ אמות, (כג) בבה׳׳ק אין נוהגין קלות ראש כנץ לפנות או לאכול ולשתות שם , ואין ממשנץ שם סשבונות אפילו של רביס ואין מרעץ שם בהמות וצא ימיילבו צקסנדריא (למעבר מצד זה לצד זס) ואין מצקנדן בו משבים ואם ליקס או שצדך ללקמן לצורך כה״ק שורפן במקומן כד שלא יסשדזסו שמוליכם לבהמתו, ואם -צדך לפס לרפואה שרי (ודוקא כשא״א למצוא עשבים אלו במקוםספר חיי עולם סימן חט עא
אחר ס״ת) אכל מותר ללקט סירות מהאילנות ומהגן שבבה״ק אס אמס כטועים ! על הקברים טצמם וכן המנהג שהגבאים מוכרים הסירות והדמים לוקחין לצדקה, [ ומקצתן נותנים אותן להעכו״ם שומר בה״ק והפכו״ם פושה לו ג׳׳כ גן בבה״ק אך צריך לזהר שלא יהי׳ אילן נטוע ולא גן זרוע במקום שיש שם ססק קבר .
[. סיק ט על מי טתאגלין ומי פטורים מהתאבל* ומתי מתחיל האבילות.
(א) על אלו המתים מתאבלים אביו ואמו בנו ובתו אחיו ואחותו בין מן האב בץ מן האס בין בתולה ובין נש אה, ואשתו, וכן אשה מתאבלת על בעלה, ואשתו היינו כשרה ונשיאה אבל לא פסולה וארוסה, וכן אין היבם מתאבל על שומרת יבם שמתה אבל בנו ובתו ואחיי ואחותו אסילו הס ססולים מתאבלים עליהם מלבד אס נולדו משסחה ונכרית דאין מתאבלין עליהם. (ב) תינוק כל ל׳ יום ויוס צ׳ בכלל אין מתאבלין עליו . (ג) תאומיס שמת א׳ מהס תוך ל׳ והשר חי, לא אמרינן מחה חי גס הראשון הי׳ בן קיימא, ואין מתאבלין עליו, ואס מס השני לאחר ל, מתאבלין עליו. (ד) ססק בן ס׳ לראשון ובן ז׳ לאחרון שניהם מתאבלץ עליהם דגנאי הי׳ לו אם לא הי׳ מתאבל עליז כלל(ולס״ז דוקא בשניהם קיימים אבל אם מת אחד אין השני חייב להתאבל דתזלין שהיה של השני והבן סססק חייב להתאבל על שניהם אס מתו ס״ת) ־.	(ה) מי שטבע
ביס או בנהר או אכלתו חיה אין מונעים ממנו שוס דבר אבילות אבל המאבד עצמו לדעת (עי, לפיל סי׳ ו׳ סעיף ד׳) לדעת הש׳׳ע אין מתאבלין עליו ולדעת הרמב״ן והטור הקרובים מתאבלים עליו, וקטן המאבד עצמו לדעת חשוב כמו שלא לדעת, ודין אבילות על שאר בעלי עבירות הוא כמבואר בסי׳ א, סעיף ר׳ח ובסי,
ב׳ סעיף י״ז. (ו) הנר שנתגייר עס בניו או גיורת שנתגיירה עס בנה אין חייבים להתאבל על זה . (ז) מי שצוהשלא לנהוג עליו שבעה ושלשים אין שומעץ צו אבל אס צוה האב או האס שלא לנהוג בהם יב״ח מצוה נקיים דבריהם(ובשבו׳׳י פסק דגסלענין ז׳ול׳ וקריעה שומעץ לו, אבל בת, מאהבה חולק עליו. (ח) בשעת הדבר איןמתאבלין משוס ביעתותא (ידוקא הקרובים ש הס בסקזם שהדבר שם *
אבל הקרובים שבעיר אחרת ודאי מתאבלין לחה׳׳ס) . (ט) קטן בן י״ג שנים דום א׳ וקטנה בת י״ב שנים ויום א׳ חייבים להתאבל ולמנות ז, ול, אבל בסחוס מכן פטורים (דאין שייך באבילות משוס חינוך כמ״ש בבה׳׳י סי, שס״א ודלא כמ״ד סי, שמ׳׳א בשם הדרישה, וכ״ש בקטנה דל״ש חינוך כמ״ש המ״א סי׳ שמ״ג ועי,עב ספר חיי עולם סימן ט
לעיל סי׳ נ׳ סעיף מ״ז) ואפילו אס הגדול תוך ז׳ אין טהג עזר אכילות טון שבהתחלת האבילות הי׳ סט ר, ומ״מ באבילות של יב׳׳ח אפשר דחייב. (י) קרובים לססיליס לעדות מראין קצת אבילות עד אחר שבס הראשון (ואפי׳ אם האבלים לא-ירעו מהמיתה או שאין כאן מתאבלים כלל אפ׳׳ס הפסו לי עדוס חייבים להתאבל קצת כשנודע להם ס״ת) שאין רוחצין בחמין ואין חוססין הראש ואין מגלחין ואין נופלים' הצפרניס ואין אוכלין חיץ לביתם אסילו סעודת מציה ואפילו לשמש בסעודה י אסור (אבל אץ משנין מקומן בבהל״נ), וכן אין ללבשיך מדי שבת אלא דבזה אס כל הקרובים שיים, דאס הי׳ שני בשני אי ראשק בשר או ראשון בשלישי או ק 3ט או בן בתו ליבשין כל בגדי שבת חון מיגר העליון ועל חמיו וחמותו ואבי אביו ואמו (ואשת אביו בחיי אביו ובעל אמו בחיי אמו ס׳׳ת) וק אשה על חמיה וממוסס ואבי אביס ואמה (ואשת אביס בחיי אביה או בעל אמה בחיי אביס) אין לובשין שוס מד שבת רק כתונת לבן, ואשה לובשת עוד צעיף לבן• (יא) (עי שנקבר ברגל דנוהגיס האבלים שבעה אחר הרגל מחריבים גס הפסולי עדות להתאבל עמי בשבת הראשון שאחר הרגל אבל מי שנקבר קודם הרגל דמשנין האבלים מקומן בבהכ״נ ואין לובשין בגדי שבת וירט כל ימי הרגל בזה הססולי פדות פטורים ס״ת). (יב) סשנקברהמת ונסתס הקיר. בעפר מתחיל האבילות וחולץ מנעל (עי׳ לעיל סי׳■ ז׳ סעיף כ׳) ונשהולך מבה׳׳ק לביתו חוזר ונועלן מלבד מל אביו ואמו דלך יחף מבס״ק לביתו, ואי יש לחוש משוס רשעת העט׳׳ס יתן פסרבמנעליו וילך בהס. (יג) אס הקברות סמוך לעיר והאבלים חזרו משער העיר ולא הלט פס המת לבה״ק אין מרכין ז׳ ול׳ עד לאחר שידעו שנסתם מולל, ולס״ז אין צריכים לנהוג אבילות עד שיאמרו להם שנסתם, ואס נמו אבילות מספק קודס. שבאו הקוברים מבהי׳ק והי׳ סמוך לחשיכה וכשבאו הקוברים בלילה אמח שנסתם קזסי׳ עוד קצתיוס עולה להם למנין ז׳ ול/ ואס סי׳ בערב הרגל סמוך למשיכה מגמל סרגל האבילות של שנעה ובקונ׳ מצבת מש: ס,׳ ס׳ פסק דאסנקבר בע״ש א עי׳׳ט מעט קודם חשיכס בענין שאלי היו האבלים שם היו יטליס לנהוג קצת אבילות. אלא שלא מדע לסם עד שחשיכה ולא נמו אבילות דג״כ עולה לסס ועונץ ז, מע״ש, *גפי׳׳ס נתבטלה השבעה לגמרי • (יד) מס געי׳׳ט דרא שמא צא יספיק לקברז ממדי ומסת לעכ-״ם שיוליטהו לקטר, ואין דעתו-לילך למסר על קבח דהר מתיאש< סלקברז כיון שהוציאוהו מן העיר ונתכסה מעיני הקרוטס סל עליהם אטלוס ,• ולק אס נהג אבילות מבע״י נמ:ה מענו גזית ז׳ אעס׳׳ו שנקבר טו״ס , ועי׳ מצגת משה שס ולקמן סי׳ נרזסעיף ס׳. (*ו) אס שולסין המס לעיר אחרת ואץ .ספר חיי עולם סימן ט	עג
יודע ץ מתי יקבר משיחזרו פרסם מללוות מתחיל האכילות למטס ז׳ ול׳, ואסי, אס נתפס המת אח״כ ולא ניתן לקבורה זמן ארוך אץ צריכים להפסיק אבילותם, ואין צריכין לחזור ולהתאבל אח״כ דמאחר שדינם להתחיל מיד א״צ להפסיק ׳ ומ׳׳ס ביום שקוברים אותו חייבים להתאבל אס שמעו בו ביום כדלקמן סעי׳ ל׳׳ב. (טז) אס גדול הבית (דהייט מי שע״כ האומר כשאם סיו עוסקים געזבון המת היו הדברים נחתכים על פיו , ואפי׳ הוא קנזן נקרא גדול, וי״א דבעי סיסי׳ דוקא בן י׳׳ג שנים, ואפי׳ אס אינו יורש כגון שאמו מנהגת הבית היא נקראת גדול הבית * ואם מתה סאשה נקרא הבעל גדול הבית, ועי, מזה בחס׳׳א והוא הניח בצ׳׳ע לאס אוכל בביס חמיו ומתה אשתו אס חמיו נקרא גדול הביס) הולך עס המת ויוכל לבא אל הקבר תיך ג' ימים ואינו סחר לכאן כי שם ביתו דהדץ דמונה מיום שנקבר המת כדלקמן סעי׳ י״ח אז אף אלו שבכאן אין מונץ אלא משעה שנודע להם שנקבר וכ״ז שלא נקבר אין עליהם צא אניטת ולא אבילות ומותרים בבשר דין וחייבים בכל המצות אבל אסורים לישב נמסה וכ״ש בתשמיש וברחיצה וסיכה ושעמה ושאלת שלום וכו׳ מדם לעיל סי׳ ג׳ סעי׳ ח׳, ואס נהגו אבילות מספק קודם שטדע להם היום שנקבר בו ואח*כ נודע ׳ אז כל הימים שנהנו אבילות מספק אחר הקטרה עולים להם אבל אס לא נהגו אבילות צריכים למטת מיום שהתחילו לנהוג: (יז) ואס גדול הביס נשאר בניס המת וקק הולך עם המת אין הקסן נגרר אחר כגדול למטת משעה שהחזיר הגדול אס סרו מללוות (עי׳ לפיל סעי׳ ס׳׳ו) דדוקא לחומרא אזליק בחר גדול הבית ולא לקולא. וי׳׳א דלעולם הולכים אחר הגדול אפי׳ להקל. (יוז) הא דאותן שהלם עם המס מונק מיום שנקבר דוקאשלא חזרו אצל הנשארים בביס אבל אס חזרו אצלם בין שהגדול כשאר בביס או הלך עם המת ׳ בין שבה״ק קרוב או רחוק מינק עם הנשארים בביס, ודוקא אם חזרו לסחוס קודם שעמדו המנחמים כיום ז׳, ולדדן קולם יציאה סבהכ״נ , אבל אס חזרו לאיד סבאן שכבר פסק האבילות מאיתן שמיס, אז הבאים מבה״ק פזרן לעצמן משיסתס הגולל. (ים) סי שטדע לו שמס צו מס בעיר אמרת מזנה לעצמו ואפי׳ באאס׳׳כ למקום המת אצל גדול הביס שהתחיל כבר להתאבל, לא נקצר אבילסו בשביל זה, יק אפי׳ נא טדע צו עד שבא אצל האבלים רק שאין שם לא מקום המיסה ולש מקום הקטרה סונה לעצמו פשעה שנודע לו , אבל אם לא טדע צו ובא אצל האבלים במקום המיתה או הקבורה, אז. אס בא ממקום קרוב שהוא מהלך י׳ פרסאוס (כל סרסא ח׳ אלף אמס ולא סס שאט קורים ©רסא ס׳׳ת) דהיינו מהלך יוס א׳ ומצא גס גמל הביס אצל האבלים ועוד לא עמדיעד ספר חיי עולם סימן ט
המנחמים ביום ז׳ מונס עמהם, ואסי' אס סכא חזר אוז׳׳כ לכיתז, אכל ל!ס בא ממקום רחוק, אז שלא מצא אצלן גמל הבית או שבא אחד שכבר עמדו המנחמים ביום ז׳ מונס משעה שבא : (כ) גדול הבית שבא ממקום קרוב אין נגרר אסר שאר האבליס רק מונס לעצמו: (בא) אס הבא ממקום קריב לא מצא גדול הבית אצל האבלים מחמת שהלך עם המת לבה״ק, אז אס חזר סגמל תוך ז׳ קודם שעמדו המנחמים דהדין דמונה עם שאר האבלים/ גס הבא ממקום קרוב מונה ממסס , אבל אם חזר הגדול אחר שעמדו המנחמים דמינה לעצמו גס הבא מוכה לעצמו: (כב) אס הבא ממקום קרוב לא מצא אף א׳ מהאבלים מחמת שכולם הלכו לקבור המת, אז אס בא תוך ג׳ והאבלים עש הגליל חזרו מבס״ק קודם שעמדו המנחמים מונה עמהם ואם לאו מונה לעצמו : (כג) מי שהתפלל ערבים ועדין הוא יום ושמע שמת לו מת אותו היום אינו עולה לו ומונה מיום המחרת / אבל אס הוא לא התפלל עדיין אף שהצבור כבר התפללו, אותי היום עולה לו (אפי׳ הוא בין השמשות פ״ת) ואס*׳ באשה הדן כן אס רגילה להתפלל אבל אס אינה רגילה להתפלל נגררת אחר הצביר : (כד) ומי ששמע שמועה בסיף יום ל׳ אחד שהתפלל ערבית צריך למטת ז׳ ול׳. ולא אמרינן כיון שהתפלל ערבית הוי שמועה רחוקה דלקילא לא אמרינן דהוי לילה , אבל יום הל׳ ששמע בו עילת ל מנין דממ״כ אס הוא יום הד עולה לו ליום א׳ ואס הוא לילה הרי פעור לגמרי (כה) נד שהוא אבל ובתוך ז, מת לו מת אחר מונס ז, למת האחרון ומועל לו לתשליס ד ימי אבילות הראשון. (כו) אס קברו את המת ע״ד שיהי׳ קבור שס עולמית אלא שאח״כ נמלכו לפנותו לקבר אחר מונץ לו משעה שנקבר בקבר הראשון , ואפי׳ פנוהו תוך ז׳, ואס קברוהו מתחילה ע״ד לפנותו כשיזדמן להם מתחילין ג״כ למנוס משעה שנקבר אלא שאס נזדמן לסם אח״כ ופנוהו תוך ז׳ חוזרין למנות משעה שנקבר שנית, אבל אס קברוהו מתחילה ע״ד לפנותו בוודאי תוך ז׳ אין מתחילין כלצ למטת עד אחר שנקבר שנית. (כז) אס נתנו המת בארון ונתנוהו בבית אסר לפי שהיתה הפיר במצור מונין לו מיד אעפ״י שדעתו לקברו בבה׳׳ק אחר המצור, דשמא לא יוכלו לקברו כצל בבס״ק והד כמו נתיאשו מלקברו דלקמן. (כח) הרוגי מלכות שאין מניחין אותן לקבור משנתיאשו לשאול מהמושל לקברו בין תוך ל׳ בין אחד ל, סל עליהם אבילות ואעפ״י שלא נתיאשו לגמרי מלקברו דאולי יזדמן שיוכלו לגנוב אותו פ״ע מלסא רלא שכיח הוא לגנבו . (כט) מי שסודעוהו שצלבו עט׳׳ם אח קרובו בעיר אחרת או כל כה״ג ונס: אבילות מיד ואח״: מדע לו שעדיין צאספי חיי עולם סימן ט י עה
נקבר, אותו האבילות לא פלה לו וחיזר ומונה משיקבוי אותי או משנתיאשו מלקבח . (ל) מי שנטבע במים שאין להס סוף (דבחזקת חי הוא ואץ מתירי!
את אשתו להנשא) אין נוהגין אבילות אבל אם נמבע במים שיש להס סוף או שהרגוהו לסטים או חי׳, וידעינן בבירור שמת מונין לו משפה שנתיאשו לבקש אומו,
כד לקברו מצאוהו אברים אברים ומכירים אותו בסמני גוסו אין מונין לו פד שימצאו ראשו ורובו או יתיאשו מלבקש. (לא) אס נתיאשו בשבת שבס פולה לו ליום א׳ , וכן יום אחרון של יו״ט . (לב) אס נמצא אחר שנתיאשו ממט חוזרים וקורעין ואין אוננים עליו רק מתאבלים מיד כל אותו היום אפילו קודם הקטרה, ודוקא אם הקרובים שס או ששמעו באותו היום שנמצא אבל אס שמעו אחר שעבר היום א׳׳צ לאתאבל עוד.
סימן י• דין הבראה וניחום אבילים ובית האבל .
(א) אבל אסור לאכול סעודה הראשונה משלו, ומצוה על השכנים שיאכלוהו משלהם, וצריך צהברותו תחילה בביצים או בתבשיל של עדשים ואח״כ מותר לאכול בשר ולשמות מעט יין לשרות האכילה שבמעיו (ואין להאבל לקלוף הביצה בעצמו דמחזי כרעבתנות ב״י בשס א״ח. (ג) אשה שאירעה אבל אין לאנשים להברותה משום סרגל עבירה אלא נשים מברין אותה, ואשה נשואה שאירעה אבל אינה יכולה לאכול סעודה ראשונה משל בעלה כיון שהוא חייב במזונותיה , וק מי שיש לו סופר או שכיר שאוכל בשכרו ואירעו אבל לא יאכל משל בעה׳׳ב אבל מי שזן,
עני או יתום בתוך ביתו או שזן בנו ובתו הגדולים שאין תייב במזונותס ואירפס ׳ ^ אבל יכול להאכילם משלו . (נ) מי שאינו תאב לאכול ביום הראשון אז שרוצה להתענות כדי שלא לקבל הבראה משל אחרים רשאי (ודלא כדעת הג׳׳א בשם א*! דאוסר להמעטת ביום הקבורה) , ובלילה אוכל משלו וכן אס נקבר בתענית צמר אין מברין בלילה שלאחריו רק אוכל משלו, ובתענית הימים שלפני ר״ה וכדומה סברין אינו רוצה להתענות . (ד) מי שלא שלחו לו הבראה או שהוא יחיד בעיר יתענה. עד הלילה ואס התענית קשה לו מותר לאכול מיד משלו. (ה) אס נקבר המת בלילה מברין אותו.בלילה ואס .צא אכל בלילה מברין אותו ביום שלאחריו ׳
(ו) אס נקבר בערב שבס מס, שעות ולמעלה שאסיר לקבוע סעודה אין מברין.אואו,
(וכן בערב ירט ;ועי* א׳׳ת. סי׳ סקכ׳׳ס) . (ז) בר׳׳ח וחנוכה מברין כמו בחוצ ובחול המועד ופורים מביין איתועל שולחט ולא בישיבה מל הארץ ונס לאבבציס־עו ספר חיי עולם סימן י
או עדשים אכל ביו״ס אין מברין כלל ואפילו לאחר י״ט ואפילו אם נקבר בי״ט ב״ ׳שעולהלמנין שכמה כדלקמן סי׳ ט״ז סעיף ס׳ יעי׳ ש״ך סי, שמ׳׳ח סק״י. (ח) מי ששמע שמועה קרוכה כשית אין מכרין אותו לא כשבת ולא כיוס א׳• (ט) אין מברין על שמועה רחוקה . (י) אין מברין על תינוק אא״כ הוא בן ל׳ שלימים . (יא) מצום לנחם אכלים והוא קודם לביקור חולים אם אפשר לקיים שניהם כמבואר כסי, א׳ סעיף י״ב . (יב) ניחום אכלים ולשמח חתן אחר החופה ניחום אבלים אודם. (יג) אין המנחמים רשאים לפתיח עד שיפתח האכל תחילה וכיון שנענע האכל כראשו במכין שנראה שפוטר את המנחמים אינם רשאים לישב אצלו (אך לא ידחו את האבל יחידי ברכות דף דד . (יד) מנחמים אפילו כשבת אבל לא יאמר לו כדרך שאומר בחול המקום ינחם אותך בתיך שאר אבילי ציון וירושלים רק יאמר ז שבס היא מלנחס ונחמה קרובה לבא ושבתה בשלום . (טו) אין מנחמים אבל שהוא שונאו אס לא ברצון האבל . (טז) אבל יאמר לאבל : מה לך לעשות כי א״א לפנות , שזהו כגדוף דמשמע סא אס אפשר לשנות הי׳ ששה, אלא יקבל עליו 1זרת ׳סש״י מאהבה . (יז) אין האבל חייב לעמוד אפילו מסר נשיא ואס עמד אין לומר לו שב דמשמע שב באבילות שלך . (יח) מנחמים אבלי מכו״ס מפני דרט •שלום . (יט) מרביצץ ומכבדן בבית האבל ומרחץ כוסות וצלוחיות ואין מביאין שם לא בשמים ולא מוגמר (ונהגו לכסות המראה שמססכצין בו) אבל מביאים אותם גבית שהמת שם להעביר סרחון, ואין מברכין עליהם . (כ) אין אומדן שמועות ואנחת בבית האבל אלא יושבין וליממץ . (כא) מצום להתפלל בטת האבל שחרית *ערבית ואפילו אס אין שם אבל (ואין מססללין בדת מס שאינו יוצא במסה ויש מקושת מהנין להתפלל אס הוא בן שנה טי וד״מ ס־׳ שצ״ד ולא הובא בש*ע ועי׳ לעיל סי׳ ד׳ סעיף ט׳׳ז) ואס יש שם אבל מצסרסין •אותו למטן. (כב) אס יש ב׳ מסים א׳ יש צו מתאבלים וא׳ אין לי ואין שם אנשים כדי להתפלל בניס שניהם ♦תסללו בבית המת שאין לו מתאבלים עי׳ רשא סי׳ ששו סעיף ג׳ וסי׳ שפ״ד מדף ג׳ וט הרמבץ ח״ל האבלים צריכים להתאבל דוקא במקום שיצתה נשמתו גול המת ט שם הנפש מחאבלס ושם צריך לימן לה תנחומים , ושקר החנסומיס הוא התפלה שמתפללים שם כעשרה מטל, ומ״מ בלילה שתריס לילך לישן בבתיהם. (מ) אין אומרים תחנון בביס האבל כל ז׳ •יש אבילות ואפילו במנחה של יום ז׳ ואפילו אס היתום קטן (טס בכאה״ס א״ח ש׳ קל״א נשם שכנה״ג ומשמע מדבריו שם דאס יש רק אשה מתאבלת אומרין תחנון ו5*ע, ועי׳ בשת שס שט זכשכה״ג לא מכר מזה דבר) אבל לאחר שבאו הצבור לטתם יאמרוהו (ואם איןספד חיי עולם סימן י יא עד
אבל בבית המת דעמ המ״ז לומר שסכין אבל בא״ר כ׳ שאין זה ברור) וק הדין בוהוא רמוס׳ וכן א״א שס או״א ברכט בברכה, וא״א אפיס; ויהי רצון שאתר קריאת התורה ולמנצח וגף יענך וגו׳ ושיר מזמור לאסף וצא שוס ווידוי ותחינה אבל אומרים, ואני זאת בריתי (ופרשת קרבנות מ״י) אע״ג דבש׳ באב א״א אוסר (ובמשי״ת אומרים אבינו מלכמ א״ר) וביום התענית אומרים סל*חות אך צא הווידוים והתחנות גרז, ובליל שבס א״א ברכס מעין ז׳(ובב״י וד״מ סי, שס״דג״ בשס ככ״ב דא״א במה מדליקין אבל לא הובא בש״ע) ובמו״ש א״א ויהי נועם וגו׳ בקצת מקומות רק מתפילין יושב בסתר, מ״א סי׳ רצ״ה וכן א״א שם הלל אפילו בחנוכה, ויאמרו הצבור אח״כ בביתם ,• אבל בר״ח א״א אפילו בביתם (והמנהג שהאבל הולך למקום אחר והציור אומרים סלל, ולס״? ה״ה אס אין שס אבל אומרים אוסו , ט״ב סי׳ רט״ז, ובס׳ הר הכרמל כ, דאפילו אס יש שס אבל רק שאין מתפללין בבית שמס המס אומרים הצבור הלל) אבל בשבס שחל בו ר״ח או אס קבר את מתו ברגל אפילו אם מתסצצין בבית האבל אומרים הלל כיון שאין בו אבילות וכן אומרים שם בשבס אב הרחמים וצ״ע. (כד) נהגו לומר בבית אבל אחר תפלת שחרית וערבית מזמור מ״מ בתהליס ובמדינוסינו אומרים מזמור נףז מכתם לדוד וגו׳ . (כה) סוב להדליק נר כל ז׳ בבית הנפטר וגס שנה הראשונה בבהכ״נ (ועל אביו ואמו ידליק לעולם נר נשמה בכל יו״כ) אבל מה שמעמידים בבית הנפטר צלוחית של מיס ומטפחת ידים הוא מדרכי האמרי וצריך לבטל המנהג (ולענ״ד עיקר המנהג לא נתקן אלא כדי שהבאים שם להתפלל יטלו ידיהם לתפלה יינגבוס בהמספחת וכן יעשה) .
סימן יא איסור מלאכה .
(א) אבל אסור כל שבעה לעשות מלאכה בין ע״י עצמו בין ע״י אחרים ואפן׳
ע״י עס״ס אא״כ היא דבר האבר שאס יניחנו כך יתקלקל הדבר כמבואר בא׳׳ח סי׳ תקל״ז ל׳׳ח דמותר בג׳ ימים הראשונים ע״י אחרים או ע״י בניו שאינם סמוכים סל שולחנו ומשעת ידהם שלהם, ואפי׳ אס הוא דבר שאסיר לעשות בנווס״ע משום טרחא ואפילו הוא מעשה אומן ולאחר ג׳ ימים (דהיינו מיום ד׳ ואילך כ״כ בחכ״א ובבאה״ס סי׳ שצ״ה סק״ב מתיר אפילו מיום ג, ואילך משוס דגם לעמן מלאכה אמרינן מקצת היום כטלו) מותר לעשות בצנעה בתוך ביתו, ואס יש ט ססס״מ מוסר אפילו תוך ג׳. (ב) (אם נזדמן צו איזה מלאכה שאפשר להשתכר־עה ספר חיי עולם סימן יא
בה הרבה אץ זה מקרי דכר האבר אף דלענין משא ומסן מקילין בזה לקמן סעיף זז׳ ומ״מ יש להתיר מלאכה כזו בליל ז׳ הואיל וי׳׳א דגם מקצת לילה ככל יום הז׳ ס״ס) • (ג) עני המתפרנס מן הצדקה ואין לו מה יאכל מיתר לאחר ג׳ ימים למשות בצנעה בתיך ביתו מלאכת ארעי כגון אשה להיות מוה בפלך וכל כה״גואס אין מססיקן;מותר אפילו במלאכת אומן בכדי שלא להתפרנס מן הצדקה אבל אמרו חכמים תבא מארה לשכניו שהצריכיהו לידי כך. (ד) דין כתיבה בימי האבל כדינו בסול המועד בא״ח סי, תקמ״ה . (ה) כל ז׳ אסיר לכבס הבגדים והסדינים ומצעות של מסה ומשפחות וכדומה אפילו במים לבד ואפילו ע״י אחרים , ואפי׳ להניח , ואפילו אותן המותרים לכבס במועד כגון היוצא מבית האסורים והבא ממ׳׳ה וכו, אסורים לכבס בימי אבלן אא״כ אירעו א׳ מאלו קודם האבילות וגס תכסוהו מיד שני אבילות זה אסר זה דאז מותר לכבס בצנעה בסיד ביתו אפילו בנסר ואם לא אירעו א׳ מאלו ורק תכסוהו ב׳ אבילות מכבס במים ולא בנתר . (ו) מותר לכבס בגדי קטנים שמת אביהם (והיינו הבגדים שמלפפים בהם הקטנים להשתין ולהוציא דיעי עליהם בה״י) ועי׳ א״ח סי׳ תקנ׳׳א . (ז) (מי שיש לו ערבוביא במנא מותר בכיבוש במכ״ש מחפיסת הראש דלקמן סי׳ י״ב סעיף ו׳, ועי׳ נדרים דף פ״א פ^ת). (ח) בשם שאסור במלאכה כך אסור למכור סרקמטיא שלו ולישא וליתן בסחורה ולילך ממדינה למדינה בסחורה, ואם הוא דבר האבד שאם לא ימכור עכשיו יפסיד מהקרן מוכר על ידי אחרים (ואם מסופק אס יפסיד או לא צ״ע לדינא תכ״׳א ואס א״א ע׳׳י אחר מוכר נעצמו ע״ פ האופנים דסעיף א׳ (והן אס הוא דבר האבד להקונה אס לא יקנה מן האבל מוסר למכור לו ע״פ אופן הדל ס״ס) אבל אס לא יפסיד מהקרן אלא שאס ימכרנה עתה ירויחיותר אסור, ומ״מ הוא דבר שאינו מצר כגון שבאו שיירות או ספינות או שמבקשים לצאת ומוכרים בזול לאו קונים ביוקר או שהוא על יריד ושמע שמת לו מת דאס ימתין עד לאחר היריד לא ימצא שוד למכור ולקנות מותר למכור ולקנות ע״ס אופן הנ״ל אפילו שלא לצורך תשמישו אלא לעשות סחורה להשתכר . (ט) מותר להלוות ברבית ע״י אחרים או ע״י עצמו באופן דסעיף א׳ לעכו״ס הרגילים ללוות ממנו משוס דהוי דבר האבד שאס לא ילוה להם ילכו אצל אחרים וצא יוסיפו שוב אליו עוד, וכן מותר למכור סחורה להרגילם לקח ממנו ע״פ אופן הנ״ל. (י) מותר לשלוח לתבוע חובות אסים לחוש שהלוה ילך לו אחר ז׳ ובזה׳׳ז שרואין החובות מתקלקלים מותר לשלוח לתבוע בכל גוונא . (יא) אבל שיש לו שכיר יום לעבוד שדיהו אפילו הוא בעיר אחרת וגם הוא מושכרספר חיי עולם סימן יא עט
באריסות(לשליש ולרביע) או בחכירות (שנותן לו סכום מסירות השנה כין עושה סעס או הרבה) או בקבלנות (שנותן לו מעות סכום ידוע) הרי אלו עובדץ מרנן כשאירע אח״כ אבל לבעל השדה ואץ להם להפסיד כשביל אבילמו, ואפילו משום מראית עין ליכא אפילו בקבלנות, דכיון דסתס שדה לאריסות עומד יאמרו מסתמא הוא אריסו מקודם לכן ולא יסשדיהו שמסר לו מלאכתו בימי אבלו ואפי׳ נשלם זמנם קודם האבילות ונשארו בשדה כמו שהיו מותרים דמסתמא לא מסלקי להו. (יב) אס יש לאבל בנין ביד אחרים בקבלנות , בחול לא יעשו אפילו אס הוא יזו! לתחום משוס מראית עין דשמא יבא ישראל לשס ויאמרו שמסר מלאכתו בימי אבלו ולא ידעי דבקבולת הוא לגבייהו מקודם לכן, ואם הקבלנים מכו׳׳ס מותרים לבנות בשבת וי״ט שחלו בימי האבל אס הוא חוץ	לתחום	העיר וגס אין	עיר	אחרת
של ישראל בתוך תחומו של הבנין. (יג) אס יש	לאבל מלאכת דבר תלוש	ביד	אחרים
מקודם שנעשה אבל כגון לארוג לו בגד או לכתוב לו ספר או לכבס בגדיו להניחן וכדומה, בביתו לא יעשו אבל בבית אחרים יעשו . ( ד) מלמד תינוקת של האבל סותר ללמוד בבית האבל עיי לקמן סי׳ י״ב סעיף י״ח.	(טו) אם האבל	הוא	אריס
או מושכר לחודש לעבוד אצל אחרים לא יעבוד	בעצמו	אבל ע״י אחרים	שרי	אפילו
אס איני דבר האבד שאין זה נקרא מלאכת האבל אלא מלאכת בעל השדה או הבית. (טז) היתה מלאכת אחרים ביד האבל אפילו הוא דבר תלוש שאפשר לעשות בצנעה והוא אצלו בקבלנות אסור לעשות ואס הוא דבר האבד יעשה פל ידי אחרים דדוקא במושכר לחודש דסעיף ע״ו מותר גס באינו אבוד ולא בכה״ג . (יז) (ואס יש לא' איזה דבר האבד ואין שם אומן המבין לתקנו אלא האבל צ״ע אי מותר לעשות כד שלא יפסיד חבית, מצבת משה׳ ועי/ לעיל סעיף ח׳) . (יח) אס יש לאבל חמור או ספינה מושכר ביד אחר הז' לא יעשה בימי אבלו של בעל החמור והספינה אם לא ששכרו קודם שהתחיל האבילות ועדיין לא כלה הזמן אבל אם כלה הזמן אסור אעס״י שדעתו להחזיקן עוד בשכירות לחודש או לשבוע משום דדרך בני אדם להחליף חמור וספינה לפי הזמן ולפי השכר ואינו דומה לשדה דלעיל סעיףי״א . (יט)(מותר להשכיר בהמתיו אס אין לרמה יאכילום שזה מקרי דבר האבד פ׳׳ת). (כ) אס הי׳ החמור והספינה ביד אחרים למחצה לשליש ולרביע יש מתירין כמו בשדהשס ויש אוסרים משוס דדוקא שדה מותר משוס דלאריסות קיימא משא״כ בהמה וכלים דנקראו לעולם על שס הבעלים. (כא) מומר לאבל לקבל מלאכה בימי אבלו כדי לעשות אח״כ ובלבד שלא ישקול ולא ימדוד כדרך שעושה בחול . (כב) עני שיש לו כלים שאינם ניכרים שהם שלו מותר לאחרים להשכירם בלאפ ספי חיי עולם סימן יא
ידימתו בימי אבלו דאץ לך משיג אגידה גדול נמס . (כג) ב׳ שותפים חנווניס שאירע אבל לא׳ מהם, נועלים חנותם שלא יעשה השותף בפרהסיא אבל יכול לעשות בצנעה בתוך ביתו אפי׳ בעסק השותפות, ואם האבל אדם חשוב והשוספת נקראת על שמו שהכל יודעים שיש להאבל חלק בו אסור להשני לעשות אפיל! בתוך ביתו׳ ומ״מ המנהג להקל לאחר ג׳ ימים, ושותף של אבל שמת לו מס בזס א׳ של י״ט אחרון מותר לעסוק מיד אסר ג״י שהוא אסרו חג עי׳ לעיל סעיף א׳ ולקמן סי׳ מ״ ז סעיף י׳. (כד) טבוד הבית והדחת כוסות והוצעת המטה ונומינת קמח ואפית הפת וניקוע עצים ובישול וכל צרכי הבית מותר לעשות בימי האבל וכן משרתת בבית אחרים בחנם ל* בשכר ואירעה אבל מותרת לעשות כל צרט הבית אבל מה שאין לצורך הבית כ״א להרויח בו אסור , וכן אסורה לצאת מן הבית . (כה) שוחט דמתא שאירעו אבל ה״ז שוחט בתיך ביתו דמ״ש מאפיה ובישול אבל אסור ליקח שכר בעד כל עוף ובהמה ששוחט , חוץ מהשכר הקצוב לו מהקהל בכל שבוע, אא״כ הוא עני ואין לו מה יאכל דנדתר גם לקבל שכר השחיטות, וללכת חוץ לביתו לשחוט אסור מלבד היכא דליכא שם שוחט אחר דשרי לילך בלילה ואפי ביוש אפשר דשרי (עי׳ מצבת משה) . (כו) שמש הקהל שאירעו אבל אסור לילך לבהכ״נ לשמש בצרכו הקהל (בת׳ לחמי תודה סי׳ י׳ מתיר לילך לבהכ״נ בע׳׳ש להכן הנרות ולהדליקן ולעשות כל צרכי בהכ״נ). (כז) כל מה דמתירין בדבר האבד היינו על שאר מתים אבל על או״א ימעט אפילו בדבר האבד, ואפי׳ לאחר ז׳ דמותר בכל מלאכה היינו על שאר מתים אבל על או״א נכון למעט . (כח) על כל המתים אסור עד ל׳ לילך בסחורה למרחוק דאיכא פרסום גדול ודומה לשמחה שהולך בשיירא ושמחים רבה בדרך ובאו״א עד שיגערו בו חבריו ויאמרו לו : לך עמנו :
סימז יג איסור רחיצה סיכה נעילת הסנדל ותשמיש ות־ת ותפלה וג-ב ושאלת שלום.
(א) אבל תוך ז׳ אסור לרחוץ כל טפו אפילו בצוק אבל פניו ידיו ורגליו מוסר בצונן, ואס הי׳ מלוכלך בסיס וצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש, מז׳יעד ל׳ מוסר לרחוץ אפי׳ כל גופו בצונן (ובדגומ״ר אוסר ובס׳ תשואת ק כ, דיש להחמיר לעצמו ולא לאחרים, ודוקא בע׳׳ש דאיכא קצת מצוה אבל רחיצה של תענוג בנהרות יס לאסור) אבל בחמין אסור. (ב) מי שידוע שהוא אססניס (פי׳ קר הגוף ומצונן}ספי חיי עולם סימן יב פא
מותר לרחוץ כל גופו (כחמץ עי׳ רמב״ס בפי/ המשנה) אפילן תוך ז׳ כיון דאם לא ירחץ יצטער ויחלה . (ג) מי שיש לו בן למול מותר לרחוץ כחמין בלילה שלפני המילה לאחר ז׳ . (ד) באשת איש יש להתיר רחיצה לאחר ז׳ אם היא מצטערת הרבה או לצורך אחר וכמו כן מותרת להתקשט לאחר ז׳ כלי שלא תתגנה על בעלה , וכלה שאירעה אכל תוך ל׳ לחופתה מותרת להתקשט אפי׳ תוך ז,.
(ה)	מי שתכפוהו כ׳ אבילות זה אחר זה מותר לרחוץ כל גופו בצונן תיו ז# •
(ו)	כשס שאסור לרחוץ כך אסור לחוף הראש בחמין כל ל׳ מלבד למי שיש לו ערבוביא ברישי׳ דמותר, וכן נדה שחל ליל טבילתה במ״ש וביום ו׳ היחה עדיין בימי אבלה מותרת לחוף ביום ו, (ומ״מ אין להקל בזה אלא במקום שא״א לחוף במו״ש / וליטול הצפרניס לכ״ע אסורה כע״ש מצבת משה) . (ז) יולדת אבילה מותרת לרחוץ בחמין תיך ז, ואם צריכה לכך מותרת אפילו ביוס^ הראשון . (ח ! כדה שנזדמן ליל טבילתה בימי אבלה איכה טובלת, אבל אשה הלובשת לבנים מותרת לרחוץ באותו מקום ובין ירכותיה אפילו בחמין וללבוש לבנים ולהציע לבנים ומז׳ ועד ל׳ מוסרות לרחוץ ולטבול ועי׳ לקמן סי׳ י״ג סעיף כ״ד . (ט) מי שפגע יוס לי של אבילותו בשבת מותר לרחוץ בחמין בע״ש . (י) אסור לסוך אפילו כל שהוא אס מכוין לתענוג אבל להעביר הזוהמא וכ״ש לרפואה כגון שיש לו חטטים בראשו מותר . (יא) אסור בנעילת הסנדל ודוקא של עור אבל באנפליא של בגד או גמי או שער או עץ מוסר ושל עץ מחופה בעור אסור . (יב) יולדת וה״ה חולה ומי שיש לו מכה ברגלו מותרים בנעילת הסנדל מפני שהצנה קשה להם וכן כל אדם מותר לנעול במקום שיש סכנת עקרב וכדומה . (יג) אבל המהלך בדרך או שצריך לילך לפני השר וכל כה״ג מותרים בנעילת הסנדל וכשיגיעו לעיר ברחוב היהודים חולצין . (יד) כל היכא שהותר לילך במנעלים יזהר ליחן עפר במנעליו ועי׳ לעיל סי/ ט׳ סעיף י״ב . (טו) אסור בתשמיש המטה ואפילו לישן עם אשתו במטה הוא בבגדו והיא בבגדה אסור וכן יש להחמיר בחיבוק ונישוק אבל בשאר דבר של קורבה מותר אפילו במזוגס הכוס יהוצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו ולאכול עמה בקערה אחת בין באבילות דידי׳ בין באבילות דידה. (טז) אשה שמס לה מת מותר לבעלה לשמש עמה קודם שנודע לה . (יז) (אשה שהיא אבילה וכבר עברו ו׳ ימים ולמחר צריך בעלה ליסע למרחקים מוסר לשמש בליל ז׳ , מצבת משה ועמ״ש לקמן סי׳ ט״ו סעיף א׳ דמותר בכל גוונא) . <יח) אסור כל ז׳ לקרות בתורה (ועי׳ לקמן שם) נביאים וכתובים משנה גמרא הלכות ואגדות (ומותר לומר איזהו מקימן הואיל והוא סדר היום # מ׳׳א.סי׳ נ״פב ספר חיי עולם סימן יב
אכל לא פיטום הקטורת ופ׳ קרבכות פ״ת) ומותר בתשמישי התורה כהגבהה וגלילה וכיוצא בה׳ ומותר לקרות באיוב ובקנות ובדברים הרעים שבירמיה ובהלכות אבילות ובס, אלו מגלחין ובהלכות נידוי וחרס, והנ״מ ביכו לבין עצמו אבל ללמוד עם אחרים אפילו בעניניס האלו אסור , אלא הס נושאים ונותנים בהן והוא משיבין בשפה רפה / ואפי׳ בינו לבין עצמו אסיר לעיין איזה קושיא או תירוץ, ואס רבים צריכים לו להתלמד כגון מלמד תינוקת או מי שלומד עס גדולים הצריכיס לו מותר לאחר ג,. (יט) מיתר להורות איסור והיתר ליחיד השואל אותו אפילו ביום הראשון אס אין שס אחר אלא הוא וצריכין לו (ועי, שץ־ סי' רמ״ב ס״ק כ״א דמי שמיצר ואין דעתו מיישב׳ עליו אל יורה) • (כ) אבל שיש לו בניס קטנים א ן לו לבטלם מלימודם דאין אבילות לקטן . (כא) אס האבל כהן או לוי ואין שס כהן או לוי אחר אס״ה לא יעלה ואפילו אס קראוהו. (כב) אפילו אס חל מילת בכו בימי אבלו לא יעלה אפילו אס קראוהו. (כג) (בט' באב מותר לעלות לתורה וגס להפטיר כיון דהוי דברים הרעים וכ״ע אסירי בתורה כמוהו ש״ת בשס מח״ב בא״ח סי׳ תקכ״ד) • (כד)	(אבל	א*כו	קורא	הלל	משוס דכתיב
בי, זה היום עשה ד נגילה ונשמחה בו (ועי' סי׳	י״ג	סעיף	ח׳)	ואס אירע לו
יום ז, של אבילות בר״ח או חנוכה יאמרוהו אחר יציאת בהכ״נ ס״ת) (כה) בהבדלה במוצאי שבת לא יאמר הנה אל וגו, שהס פסוקי דשמחה רק יתחיל מהברכות, פ״ת, ואס שלמו ימי אבלו ביום א, מותר לומר הנה אל וגו׳ עי׳ לקמן ס ' ט״ו סעיף ס׳) (כו) אס אין מי שיתפלל להיציא את סרביס י״ח יכול האבל להתפלל , ומקאעלשאר מתים אבל על אביו ואמו יתפלל אף בדאיכא אחר (וכ״ל דבמו״ש תוך ז, לא יתפלל כיון דאין רשאי לומר ויהי	כועס	וגו׳	ואתה	קדוש	וגו׳ הואיל
ואצלו לאו ימי מלאכה כינהו וכמו בי״ט שחל	באמצע	שבוע, עי'	מחצית השקל סי, |
קל״א בשס א״ר). (כז) אסור לישא את כפיו כל י״ב חודש על אביו ואמו וכל ל, על שאר קרובים אבל אם אתרו לו עלה צריך לעלות׳ ולכן טוב שילך מבהכ״ר קודם רצה, ומיהו אס אין בבהכ״כ שני כהניס חון ממנו מותר לישא את כפיו . (כח) אבל אסור בשאלת שלום כיצד ג, ימים הראשונים אינו שואל בשלום כל אדם ואינו משיב לאחדם שלא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו, אלא מודיעם שהוא אבל, מג, ועד ז׳ אינו שואל אבל משיב, מז' ועד ל' שואל ומשיב אבל אין שואלין בשלומו אפי׳ אס הוא אבל על אביו ואמו. (כט) מקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת שואלים והאבל טמן שלום לכל אדם בשבת שהוא מכלל דברים שבסרהסיא .ספר חיי עולם סימן יג	פג
סימן יג דין עטיפה . כפיית המטה. לבישת בגדים. שינוי ממום גילוח ונטילת צפרנים.
(א) אבל תוך ז׳ חייב בעטיפת הראש, ובמדינתיכו המנהג רק למשוך הכובע למטה לפני העיניס ובשבת עושה כן בצנעה ולא בפרהסיא! ולכן כשמתח־ל הש״ז ברכו יגביה את הכובע. (ב) אבל חייב בכפיית המטה, ועתה לא נהגו גס בזה ומ״מ אסיר לו לישב ע״ג ספסל, או ע״ג קרקע וכרים וכסתות תחתיו רק ישב ע״ג קרקע ממש כ״ז שהמנחמים אצלו והמנחמים ישבו ע״ג סססל, וכשאין המנחמים אצלו מותר לעמוד ולילך בביתו. (ג) חולה או זקן מותר להשיס כר מתחתיו . (ד) אין לישן במעה כל ז׳ כ״א ע״ג קרקע, ועכשיו רבים ישינים במטה ואפשר משוס שטבעם חלוש והס כחיליס לענין זה (ובפ׳ מ״א ח׳׳ב סי׳ קי״ט מתיר בפשיטות) . (י.) אסור ללבוש תוך ז׳ בגד מ: וכס אפילו במים לבד (חוז מאלו המותרים אפילו לכנס דכ״ש מותרים ללבוש המכונסים מקודם עי׳ סי׳ י״א סעיף ה׳) ואפילו לכבוד השבת אבל מותר בשבת לפרוס על השולחן מטפחת נקיה (ונתלות מטפחת ידים נקי׳ ט״ז בא״ח סי׳ תקנ״א) אס הס מכובסים מקודם האבילות, ולאחר ז׳ ימים מיד מותר ללבוש בגד המכונס במים לבד ואפילו בחול אבלהמגוהצין באבן חלוקה לא ילבשם אא״כ לבשם אחר מתחילה (או שהי׳ מונח תחילה על קרקע עולם, לחה״פבשס מענה לשון) שעה מעוטת . (ו) (מישתכפוהו אבילות מותר ללבוש בשבת בגד מכובס כדרכו אס אחר לבשו תחילה שעה מעוטת פ״ת) . (ז) אגל ששלמו ימי אבלו מי״ז בתמוז עד שבוע שחל בו ט׳ באב מותר ללבוש בגד מכובס כדרכו אבל אס שלמו בשבוע שחל בו ט׳ באב אסור, ט״ז סי׳ סקנ״א . (ח) אסור ללבוש בגד חדש תוך ד׳ שבועות הראשונות ועל אביו ואמו כל יב״ח, ואס צריך להם ילבשס אחר תחילה ב׳ או ג׳ ימים ואח״כ ילבשם האבל (ומותר לו לברך עליהם שהחיינו מ״א סי׳ תקנ״א ס״ק מ״ב) ונוהגין ללבוש בבגדים שחורים כל יב״ח על או״א וכל ל׳ על שאר קרוביה . (ט) אסור ללבוש בגדי שבת ד׳ שבועות הראשונות ועל אביו ואמו כל יב״ח בין בשבת ובין בי״ט (ומ״מ ישנה מלבוש א׳ ממה שדרכו ללטש בחול ש״ך סי׳ שע״ד ומ״א סי׳ רס״ב סק״ב אמנם בדגומ״ר פסק כהמ״ב דאין משנין שום בגד). (י) יולדת אבילה שהולכת לבהכ״5 מותרת ללבוש בגדי שבת אפילו תוך ז׳(וכן על פדיון הבן שלה כיון שמנהג הנשים להלביש אז בגדיהם החשובות פ״ת, וכן האב והאם ביום מילת בנם) עי׳ סי׳ י״ד סעיף י״א. (יא) (מי שבא אצל אחיו תוך ל׳ למיתת אחותי (או כל כה״ג) מוסר ללטש מד שבת כדי שלא יתוודע הדבר לאחיו, ס״ת) ועי׳ סי׳ י׳׳ל סעיף ו׳ .פד ספר חיי עולם סימן יג יד
(יב) לאחר י״ב חודש מותר ללבוש בין בגדי שבס וי״ט בין כגדיס חדשים/ ואפילו בשנה מעוברת (רק בהיא״צ אם חל בשבת יחזור וילבש בגדי חול בה״י סי׳ שצ״ה) והעולם נוהגין איסור עד היא״ל. (יג) נוהגין שלא לישב במקומם הקבוע בבהכ״נ כל ל׳ ועל אביו ואמו כל יב״ח ואפילו לשבת וי״ט (וצריכים להרחיק ד׳ אמות ממקומם הראשון פ״ת) וגס מה נוהגין איסור עד היא״צ . (יד) (מי ששלמו לו השלשיס על שאר קרובים בשבת מותר ללבוש בגדי שבת ולחזור על מקומו בבהכ״נ מע״ש עי׳ לעיל סי׳ י״ב סעיף ט׳). (טו) אסור לגלח שערו כל ל׳ אחד שער הראש ואחד שער הזקן(מלבד באלו המותרים לכבס בס,׳ י״א סעיף ה׳ דמותריס ג״כ לגלח) ושער שעל השפה ומהצדדים כל שמעכב את האכילה מותר לאחר ז׳ . (טז) על כל המתים מגלח לאחר ל, ועל או״א עד שינערו בו חביריו וכוהגין לגלח אחר כל ג׳ חדשים (ובת׳ אבני ס״ז סי׳ ח׳ כ׳ דלאחר ג״ח הראשונים מוסר לגלח כל פעם שירצה, ועי׳ בכו״ב סי׳ י״ד דמה שאמרו שיעור גערה ג״ח היינו לאלו שמגלחין רק ראשן אבל במדינתנו שמגלחין גס הזקן הוי זמן גערה קצר יותר) ולמי שהולך בין העכי״ס ומתנוול ביניהם יש להקל ועי׳ סי׳ ט״ז סעיף ז׳. (יז) ישב לגלח ואמרו להמגלח או להמתגלח שמת לו מת מוסר להשלים מפני כבוד הבריות, ואס יש מגלח אחר בעיר ואמרו להמגלח שמת לו מת ישלים האחר. (יח)אפילו אשה אסורה בגילוח. (יט) (אפילו אס אירע ברית מילה והאבל סנדק או מוהל אסור בגילוח נו״ב סי׳ רי״ג • ועי׳ אשל אברהם בא״ח סי׳ תצ״ג דגם אבי הבן אסור לגלח. (כ) אס חל יום ל׳ בשבת יש אוסרין לגלח בערב שבת ויש מתירין יהיכא דנהוג נהוג. (פא) אם שלמו ימי אבלו מי״ז בתמוז עד שבוע שחל בו ט׳ באב מותר לגלח אבל אס שלמו בשבוע שחל בו ט״ב אסור (ע״ז סי׳ תקנ״א)ומי ששלמו ימי אבלו בין ר״ח אייר לל״ג בעומר מותר בגילוח וטוב לעשות התרה (ש״ת בשם מח״ב בא״מ סי׳ סצ״ג). (כב) לסרוק ראשו במסרק מותר אפילו תוך ז׳. (כג) כשס שאסור לגלח כל ל׳ כך אסור ליטול הצפר ניס בכלי אבל בידיו או שיניו מוסר אפי׳ תוך ז׳, ולאחר ל׳ מותר ליטלן בכלי אפילו על אבילות אביו ואמו וא״צ בזה גערת חברים . (כד) אשה הטובלת לנדתה מותרת ליעיל הצם רנים בעצמה לאחר ז׳ עי׳ לעיל סי׳ י״ב סעיף ח׳ . (כה) מוהל מותר לחקן צפרניו ^צורך מילה שבימי אבלו אפילו תוך ג׳ אם אין מוהל אחר בעיר .
סימן י״ד מחי יבול האבל לצאת מביתו ושאסור בכל שמחה ולישא אשה .
(א) אבל אסור כל ז׳ לצאת מביתו לטייל או לצורך מו״מ ואפילו לצאת לבהכ״נספר חיי עולם סימן יג פה
להתפלל או לשמוע ברכת החופה ומילה אסור (ואס מתפללים נגד ביתו באותו חצר מותר לילך לשם, מצבת משה). (ב) בשבת מותר לצאת לכהכ״כ וכן בער״ה שמרבים בסליחות וכן בט/באב הולך בלילה וביום לבהכ״נ עד לאחר הקינות, ובפורים בלילה מתפלל בביתו ואח״כ הולך לבהכ״נ לשמוע המגלה (ואס חל פורים במו״ש ילך לשם בעוד היום גדול, ויתפלל ערבית עם הצבור וישמע קריאת המגלה) ובשחרית הולך לבהכ״נ אפילו לתפלה אבל לשאר דברים לא יצא, וביום ס״ו לא ילך לבהכ״נ . (ג) לאחר ג׳ ימים מותר לצאת לקדש הלבנה ונראה דידלג שלום עליכם או לקדשה ביחיד בביתו דרך חלון או פתח הפתוח היכא דליכא אחרים המקדשין עמו, אס לא נשלם האבילות עד י׳ בחודש, אבל תוך ג׳ אסור לקדש (אפילו אס לאחר ג׳ תהיה ליל י״ב, שבו״י) ובש״א כ׳ דדוקא היכא שלא הי, יכול לקדש אח״כ כגון שכלו ימי האבל בסוף חצי חודש (או שהם ימים מעוננים) אגל בלא״ה אסור לקדש בימי אבלו, עי׳ באה״ט א״ח סי, תכ״ו : (ד) מי ששלח המושל אחריו או שצריך לילך לדרכו או לשאר דברים הצריכיס לו הרבה כגון דבר האגד(או ששלח אליו חולה שיבא אצלו לבקרו, פ״ת) מותר לצאת ועי׳ סי׳י״ב סעיף י״ד . (ה) האב ביום מילת בכו,או מוהל אפילו יש מוהל אחר בעיר מותרים לצאת לבהכ״נ אפילו תוך ג׳ של אבילות, אבל הסנדק לא ילך תוך ג׳ וגס לאחר ג׳ מתפלל בביתו וכשמביאין התינוק למול הולך לבהכ״נ (ועי׳ לקמן סי׳ ע״ו סע*ף א׳) וכן הדין בכל דבר מציה (כגון כהן לפדיון הבן וכה״ג) אס א״א לעשות בלא האבל מותר לצאת אפילי תוך ג# וכשאפשר לעשות בלא האבל שרי עכ״פ לאחר ג׳, ועי׳ לעיל סי׳ י״א סעיף כ״ה כ״ו. (ו) מי שבא מן הדרך ולא ידע שמת לו בתו וכדומה, מותר לבנו האבל לצאת לקראתו תוך ז׳ כדי שלא ירגיש האב במיתת בתו (ודוקא כשבא אביו אבל לקראת אחיו הבא אין רשאי לצאת שבו״י סי׳ צ״ט). (ז) אבל אסור בשמחה לפיכך לא יקח תינוק בחיקו כל ז׳ שמא יבא לידי שחוק. (ח) אסור לאכול בכל סעודה שבעולם בין סעודת ברית מילה או סעודת זכר בליל שבת או פדיון הבן או סיום מסכת או בר מצוה אפילו אס הנער דורש דהוי ג״כ סעודת מצוה, וכ״ש סעודת אירוסין ונשואין כל ל׳ על שאר קרובים וכל יב״ח על אביו ואמו ולאחר יב״ח שרי אפילו אס הסנה מעוברת, ועי/ סי׳ י ״ג סעיף י״ב, ואס ירצה רק לשמש שם ולאכול אח״כ בביתו מה ששולחין לו מן הסעודה שרי אפילו בסעודת נשואין. (ט) מי שמשיא יתום או יתומה לש״ש ואס לא יאכל שם יתבטל המעשה מותר לאכול, וללבוש בגד שבת לאחר ל׳ (על אביו ואמו ואחר ז׳ על שאר קרובים נו״ב סי׳ ק׳ כב״ח ודלא כש״ך). (י) (מי ששכח והלך על סעודת זכר שרי לילך גס למחר בשבת על סעודתפו ספר חיי עולם סימן יד
ברית מילה משוס דאס לא ילך יהיה מלסא דפרהסיא, תשו׳ אדני פז סי/ י׳ ולס״ז אפשר דס״ה מי שהי׳ בליל שבת על הזכר ולמחר בא לו שמועה קרובה מותר לילך פל סעודת הברית שבשבת). (יא) אבל שהוא מוהל או סנדק מותר לאכול שס אחר ל׳ של אביו ואמו ואחר ז׳ של שאר קרובים, אך בבגדי שבת לא ילכו כ״א עד לאחר המילה, ועי׳ סי׳ י״ג סעיף י׳. (יב) אס הסעודה בתוך בית האבל מותר לאכול בכל סעודה אפילו תוך ז׳ מוץ מסעודת נשואין דאין להתיר אס לא באופן המבואר בסעיף ט׳. (יג) אפילו לילך לבית הכשואין רק לשמוע הברכות שמברכין שס אסור אבל בחופה שעושין בבהכ״נ ומברכין שס ברכת אירוסין וכשואין מותר לעמיד ולשמוע אחר ל׳ (על או״א ואחר ז׳ על שאר קרובים נו״ב שם) וכן מותר לברך בעצמו הברכות שתחת החופה אי להיות מהאנשים המכניסין החתן תחת החופה (ואס החתן בח־ר שלא קיים עדיין פו״ר ואס לא יהיה האבל מהמכניסין אותו לחוסה וכה״ג ידחו הנשיאין נכ״ש אס כבר הכינו ויש הפסד קצת מותר להיות מהמכניסין וכה״ג אפילו תוך ל׳ של אביו ואמו נו״ב שס) ויכול ללבוש בגדי שבת אך לא יאכל שס (והמקיל גס לאכול יש לו על מס שיסמוך פמ״א ח״ג סי׳ ל״ז ובלחה״פ שהמנהג לאכול) . (יד) (רב שהוא אבל אפילו על אביו ואמו מותר לסדר קדושין לאחר ז׳ בה״י) . (טו) מי שפרנסתו לנגן בחופית וכה״ג מותר לנגן תוך יב״ח על אביו ואמו. (טז) אסורלישא כל ז׳ ואפילו בלא סעודה (אבל לקשר עצמו בשידוכון מותר אפילו ביוס המיתה) ולאחר ל׳ מותר לישא אפילו בסעודה ואפילו באבילות אביו ואמו . (יז) מסה אשתו אסיר לישא אחרת עד שיעברו ג׳ רגלים כדי שתשכח אהבת הראשונה, ור״ה ויו״כ אינם עולים למנין ג׳ רגלים, וי״א דעוליס (אבל שמיני עצרת עולה דגומ״ר) אבל אבילות א״צ לנהוג רק ל׳ יום . (יח)אס יש לו בנים קטנים או שלא קייס עדיין פו״ר או שאין לו מי שיש משנו מבני ביתו והוא מתבייש מפני משרתות אחרות מוסר לכנוס אחר ז׳ בין על אבילות אשתו אי שאר קרובים ואפי׳ מל אביו ואמו, אך לא יבא עליה עד לאחר ל׳, ואס יש לו בניס קטנים ונתרצה •לאחות אשתו מותר לכנסה אפילו תוך ז׳ הואיל והיא מרחמת בני אחותה יוסר מאחרת, אך לא יבעול ג״כ עד לאחר ל׳ מלבד היכא שלא קי*ס עדיין פו״ר שאץ ביניהם בן ובת דאז מותר לבא עליה לאחר ז׳ , ועתה נשתרבב המנהג לישא תוך .ג׳ רגלים למיתת אשתו(אפילו היכא דליסנהו צדדי היתר סנ״ל שבו״יסי׳ ק׳) ובעל הנפש יחוש לעצמו. (יט) אשה שמס בעצה, אסורה ליארס ולינשא עד ג׳ חדשים ׳.משוס הבחנה אבל אינה צריכה להתאבל רק צ׳ יום, ומה שנוהגות להתאבל יב״ח אין לו טעם.ספר חיי עולם סימן טו פו
סימן טו דין מקצת היום ככולו ומי שלא נהג אבילות ועדות לנהוג אבילות על פיהם .
(א) כיון שעמדו המנחמים מאצל האבל גיוס ז׳, ולדידן (שאין מנחמים רגילים לבא ביום ז׳) לאחר יציאה מבהכ״נ ביום ז׳ מותר בכל הדברים שהי/ אסור בהם תוך ז׳ דמקצת היום ככולו (ובתשמיש זת״ת זכן בכל דבר דאית ביה מציה סגי במקצת לילה ומוסר בהם בליל ז', פ״ת, ועי׳ באה״ט בשם ס״ח שאוסר לשמש אפילו ביום הז׳) וכן לענין ל׳ מיד כשהנץ החמה ביום ל, בטלו ממנו גזירת ל׳ וכן לענין יום ג, היכא דמתירין לצאת בס,, י״ד גני״ש, אמרינן מקצת היום ככולו, זלענין מלאכה יש מחלוקת לעיל סי׳ י״א סעיף א׳. (ב) לענין י״ב חידש .לא אמרינן מקצת היום ככולו , ולכן אס מת בר״ח ניסן צריך לנהוג דברים האסורים ביב״ח כל יום כ״ט אדר. עד ליל כניסת ר״ח ניסן, ונהגו להוסיף עוד היום שמת בו האב או האס לנהוג בו דין יב״ח ואפילו אס חל אותו היום בשבת ועי׳ לעיל סי׳ י״ג סעיף י״ב י״ג. (ג) מי שלא נהג אבילות תוך ז׳ בין בשוגג בין במזיד משלים אותו כל ל' , חון מהקריעה־ שאס לא קרע בשעת חימום אינו קורע אלא תוך ז׳ , חוץ מעל או״א שקורע לעולם כמ״ש לעיל סי׳ ב׳ סעיף י״ב. (ד) בד״א כשלא נהג אבילות כלל כל ז׳ אבל אס זלזל במקצת הימים ולא נהג אבילות כמן שאמרו לו שעת לו מת ביום א׳ והי׳ בעיר אחרת ולא נהג אבילות וביום ב׳ בא לעירו ונהג אבילות א״צ להשלים ומונה ז׳ מיום א׳, וכן אס שמע שמת ונהג אבילות ואח״כ אמרו לו לא מס והפסיק וחזיו ואמרו לו שאמת הי׳ שמת בפעם הראשון אעפ״י שביטל מקצת הימים מ״מ עולין לו ועי׳ לעיל סי׳ ב׳ סעיף ע״ ו. (ה) חולה שמת לו מת שחייב להתאבל עליו ונודע לו אס הבריא תוך ז׳ גימד הימים עד ז׳ ואס הבריא תוך ל׳ ממר עד ל׳ אבל הימים שעברו בחליו א״צ להשלים הואיל וגס בחליו נוהג אבילות קצת, וכן יולדת אבילה, א״צ להשלים הימים שעברו בעת שהיתה יולדת; ודין קטן שהגדיל תוך ז' מבואר בסי׳ ט׳ סעיף ט׳. (ו) מסאבלין מ״פ עד, ועד מפי פד וע״ס עכו״ם מסיח לפי תימו בענין דמשיאין אשה על פיו כמבואר באה׳׳ע סי׳ י״ז, וי״א דאין עכו״ם נאמן לענין אבילות עי׳ ט״ז. (ז) שניס אומרים מת ושנים אומדים לא מת אינו מתאבל דמוקמינן ליס אחזקתו שהי׳ חי. (ח) אס כתבו לאחד שמת קרובו ואיכא ספק אס הוא עדיין תוך ל׳ או אס הכותב הוא חכם אמריכן מסתמא הוא לאחר ל׳ דאל״כ הי׳ מודיעו בפירוש אבל אס הכותב הוא סתם ב״א חייב להתאבל, ואס הורה המורה שא״צ להתאבל ולאחר ל׳ נידע לו שידיעה הראשונה היתה תוך ל׳ א״צ להתאבל כיון שכבר עברו סשלשיס .♦
פח ספר חיי עולם סימן טז
סימן טז דין אבילות ביום טוב ובשבת ופורים
(א) הקובר מתו קודם הרגל ונהג אבילות אפילו רק בחליצת מנעל זמן מועט /
או אפילו לא נהג אלא דברים שבצנעה כגין ששמע שמועה קרובה בשבת ערב הרגל, הרגל מפסיק האבילות ומבטל ממנו גזירת ז׳ (ומ״מ הכר שנהגו להדליק תוך ז׳ ידליק גס בי״ט, וטוב להדליקו בסדר שאין אוכלים שם או -בבהכ״כ משוס צער) וימי הרגל עולים לו למנין ל׳, כגון אס נהג זמן מועט לפני פסח אותו הזמן חשוב כז׳ ׳ וח׳ ימי פסח הרי ט״ו ומשלים עליהם עוד ע״ו יוס , זמן מועט לפני עצרת אותו הזמן חשוב כז׳ ויו׳ עצרת עצמו חשוב ג״כ כז׳ (כיון שאם צא הקריב קרבנות עצרת בעצרת יש לו תשלומין כל ז׳) הרי י״ד, ויום שני הוא יום ט״ז ומשלים עליהם עוד ט״ו יום, זמן מועט לפני ר״ה בטלה ממנו גזירת ז׳ מחמת ר״ה, וגזירת ל׳ מחמת יו״כ (דגם ר״ה ויו״כ חשובים כרגלים לבטל האבילות), זמן מועט לפני יו״כ בטלה ממנו גזירת ז׳ מחמת יו״כ וגזירת ל׳ מחמת סוכות, זמן מועט לפני סיכות בטלה ממנו גזירת ז׳ מחמת סוכות והחג ז׳ ימים הרי י״ד יום, ושמיני עצרת נחשב ג״כ לז׳ הרי כ״א יום ושמחת תורה הוא היום כ״ב ומשלים עליהם עוד ח׳ ימים. (ב) אס קבר את מתו בחג הסוכות עצמו אין שמיני עצרת מבטל ממנו גזרת ז׳, וגס אינו נחשב לז׳ ימים למנין שלשים, רק צריך לנהוג ז׳ מן שמחת תורה (עי׳ לקמן סעיף ט״) ומונה ל׳ מיום הקבורה . (ג) היכא שביטל הרגל גזרת ז׳ מותר לכבס בערב הרגל אך לא ילבישס עד הלילה, וטוב ליזהר מלכבס עד אחר חצות כדי שיהיה ניכר שמפני הרגל הוא מכבס, וכן מותר לרחוץ בחמין אחר תפלס מנחה סמוך לחשיכה, ואפילו מת לו מת בע״ש ובשבת הוא ערב הרגל מותר לרחוץ בע״ש סמוך לחשיכה לכבול הרגל (ועי׳ א״ר סי׳ חקמ״ח דמחמיר בזה) אבל לספר אסור אפילו סמוך לחשיכה, וכן צריך לנהוג בישיבה ע״ג קרקע וחליצת מנעל עד שתחשך, מלבד בערב פסח דמומר ללבוש בגד מכובס ולרחוץ גופו בחמין ולישב ע״ג ספסל ולנעול מנעליו מיד אחר חצות משוס דהוי כיו״ט (והמקיל גס בעיה״כ לאכול סעודה המפסקת בישיבה על ספסל לא הפסיד ודלא כמשמעות דברי המ״א סי׳ תר״ו ׳ ש״ס בשם דברי יוסף) . (ד) אעפ״י שהותר לכבס ולרחוץ בערב הרגל מ״מ לאחר הרגל חיזר לאיסורו עד לאחר ל׳, וללבוש בגדי שבס ביו״ט ולעמוד במקומו בבהכ״נ גס בימי הרגל אסור עד לאחר ל׳. (ה) אס קבר את מתו ז׳ ימים קודם הרגל ונהג בסם גזרת ז׳, הרגל מבטל ממנו גזרת ל׳ אפילו חל יום ז׳ בערב הרגל משוס דמקצת ככולו ועולה לכאן ולכאן ומותר לספר וכ״ש לרחוץ בחמין בערב הרגל סמוך לחשיכה, ובערב פסח עדיף לגלח קודם חצית טון דאחר חצותספד חיי עולם סימן ט? פט
אחרים אסורים לגלס א״כ לא ימצא מי שיגלח אותו, וכן אס סל שביעי שלו בע״ש־ ולמחר בשבת יהי׳ ערב הרגל מיתר לגלח ולרחוץ בע״ש (ומותר לחזור על מקומו בכניסת שבת זה וכן מותר ללביש בגדי שבת אבל מ״מ אסור לכנוס לבית המשתה בשבת זה, ש״ת בא״ח סי׳ תקמ״ח בשס ב״ח ובה״י דלא כבאה״ע ישם שבו״י) ואס לא גילח בע״ש או בערב הרגל מותר לגלח אחר הרגל אבל 3חוה״מ לא יגלח כיון שהי׳ אפשר לו לגלח קודס הרגל, אבל אס חל שביעי שלו בשבת ערב הרגל דלא הי׳ יכול לגלח בע״ש מותר לגלח אפילו בתוה״מ. (ו) הא דרגל מבעל גזרת ל* דוקא בשאר מתים אבל באו״א שאסור לגלח עד שיגערו בו חביריו דהיינו ג׳ חדשים אפילו פגע בו הרגל לאחר ל׳ אינו מבעל (ומ״מ אם גערו בו באמת מותר לגלם כערב הרגל, ואפילו אס שלמו לו ביום א׳ של חג וגערו בו בערב הרגל או בחול המועד מותר לגלח בערב הרגל או בחוה״מ לצורך גדול , ש״ת בא״ח סי׳ תקל״א ועי׳ באה״ט שס סי׳ תקמ״ח ס״ק י״א). (ז) (אס מת אביו בער״ה וביעל ר״ה גזרת ז׳ ויו״כ	גזרת ל׳ וגערו	בו בערב	סוכות אסיר לגלח בערב סוכות כיון
דעדיין לא שלמו ל׳	בפועל ש״ת סי׳	תקמ״ח)	ועי׳ סי׳ י״ג סעיןע ע״ז. (ח) הקובר
מתי ברגל או שמע	שמועה קרובה	ברגל בין בי״ע בין בחוה״מ או	שקברו קודם
הרגל אלא ששגג או הזיד וצא נהג	אבילות,	או שהי׳ קרוב לחשיכה	ולא הי׳ יכול
לנהוג אבילות (עי׳ לעיל סי׳ ע׳ סעיף י״ג) אין הרגל מבעל האבילות אלא נוהג ברגל דברים שבצנעה (דהיינו תשמיש אבל מותר בת״ת ולעלות בתורה, ח״צ סי׳ ק׳> אבל לא שנה את כסותו כיון שלא התחיל עדיין האבילות (ולא ישנה מקומו בבהכ״נ חוקי חייס) ועי׳ ט״ז סי׳ תקכ״ו, ולישא את כפיו אסיר אפילו אם אין בבהכ״כ שני כהנים אחרים חוץ ממנו ועי׳ לעיל סי׳ י״ב סעיף כ״ז . (ט) והשבעם מתחיל למנות מי״ט שני של סוף הרגל ומ״מ אינו נוהג זו אלא דברים שבצנעה ואפילו הוא יום מיתה וקבורה (ואפילו אס חל יו״ט בשבת דגם בא״י לא הי׳ יכול לנהוג אבילות אעפי״כ עולה לו, ש״ת בא״ח סי׳ תקמ״ח בשם שו״ת ב״ח) ואפי׳ בי״ט של ר״ה מונה מיום ב׳ ועי׳ לעיל סי/ ט׳ סעיף י״א. (י) ובאותה שבעה מלאכתו נעשית ע״י אחרים, ועבדיו ושפחותיו עושים בצנעה בתוך ביתו מנין הימים שנתבטל ממלאכה ברגל, כגון אס קבר מסו ביום א׳ של פסח או סוכות, או שקברו בערב הרגל ולא נהג בו אבילות, מלאכתו נעשית ע״י אחרים באסרו חג, ואס קברו ביום 6׳ של ימייו״ט האחרונים אובי״ט א״' של שבועות ור״ה, או בעי״ע של שבועות ור״ה ולא נהג אבילות בו ביום מלאכתו נעשית ע״י אחרים בב׳ ימים האחרונים של האבילות ואעפ״י שלא נתבטל ברגל מחמת האבילות אצא מחמת הרגל סוף סוף
1צ ספר חיי עולם סימן טז
נוהג כדין אכילות בענין מלאכה ועי׳ לעיל סי׳ י״א סעיף כ״ג . (יא) והשלשיס מונה מיום הקכורה והרגל עולה למנין ל׳ הואיל ונאסר כרגל כדין ל׳ דהיינו גיהוץ ותספורת מתורה אכל דאלו מתורת רגל הי׳ מותר ללבוש כלים מגוהצים ולמיס ולשמוח כשמחת מריעות , והכא ממ״ה ומכית השכיה וכו׳ מותר אפילו לספר ולככס ומדין אכילות הוא אסור . (יב) אכל תוך יכ״ח על אכיי ואמו אז תוך ל׳ על שאר קרובים כגון שלא נהג ז׳ לפני הרגל אין מיסב על מעה ככודה כלילי פסח אכל צריך להיסב כשינוי קצת דהיינו על מטה וכר א׳ מראשותיו, וקיטל לא ילבש, וכן ביו״כ אין לוכש הקיטל ובט״ז פסק דילכש . (יג) מי שאירעו אכל כחג וכן אכל כל יכ״ח על או״א(וכתוך ל׳ על שאר קרוכיס) אינו מקיף הכימה עם הלולב כהושענא רכה, ואס יש לו לולכ יככדו לאחר להקיף וכן אינו מקיף כס״ת כשמחת תורה. (יד) חתן שאירעו אכל תוך ז׳ ימי המשתה מיכה ז׳ אחר ימי המשתה ואין ימי המשתה עוליס לו אפילו למנין ל׳ הואיל והי׳ מותר כימי המשסה בגיהוץ ותספורת דחתן עדיף מרגל, ואפילו אס נשא כערב הרגל ובתוך הרגל מת לו מת דאסיר כגיהון ותספורת מחמת הרגל אפ״ה אין ימי המשתה שכתיך הרגל עולה למנין ל׳ אלא מתחיל למנות אחר שעכרו ימי המשתה. (טו) כע״ש שכתוך ז׳ ימי אכילות אסור ג״כ כנעילת הסנדל וישיכה ע״ג ספסל עד זמן שהולכים לכהכ״נ להתפלל מנחה (וראוי למחות כהמקילין כזה.פ״ת שאז הולך גס הוא עמהס ומחליף הכגד שקרע כו, עד לאחר שכת משוס דאס ילך ככגד קרועה יהיה אכילות שכפרהסיא שאסור בשכת כדלקמן ומ״מ אס אין לו להחליף א״צ אפילו להחזיר קרעו לאאוריו קודס כרכו כיון דמנעלים שברגליו מור חין עליו , וכשכא כאולם כהכ״נ עומד שס בחליצת מנעל עד קודם מזמור שיר ליום השבת או כרכו שאז נועל מנעליו (ועי׳ לעיל סי׳ י״ג סעיף א׳) והשמש קורא לילך נגד האבל, והולכים הזקנים עד לפתח בהכ״נ ועומדים עליו כשתי שורות לנחמו והאבל עובר ביניהם (טז) שבת אינו מססיק אכילות ועולה למנין ז׳ שהרי קצת דיני אבילות נוהגין בו דהיינו תשמיש ות״ת וכדומה (ואסיר ללמוד משניות מס׳ שכת כמנהגו בכל שבת פ״ת, ןכן לא יאמר במהמדליקין ופרקי אבית) אכל מותר לחזור שנים מקרא וא״ת או שנים מקרא ואי פרש״י(עי׳ א״ח סי׳ רס״ס, ואף-דמבואר שס דמותר לקרות שנים מקרא זא״ת עד רביעי בשבת מ״מ עדיף לקיים המצוה כתיקונו בשבת עצמו פ״ת) ואסור לקרותו לעלות לתורה ואס קראוהו יעצה דאם צא יעלה יהי׳ פרהסיא, ומי שרגיצין לקרותו בכל שבת מותר לקרותו גס כשבת זה מה״ט, וכן אס האבל כהן או לוי ואיןבבהכ״נ כהן אן לוי חון ממנו מותר לקרותו מה״ט אמנם טוב שיצאו מבהכ״נ קודם הקריאה, ואבלספר חיי עולם סיט] טו יז צא
שיש לו בן למול בשבת זה הנוהגים לקרותו אין למחות בידם (ובת׳ דת אש פ, דצריך לקרות לכל אבל בשבת שבתוך ז׳ כשהוא חיוב לעלות בגין מי שאשתו יולדת והולכת לבהכ״נ או שהוא יא״צ משום דאס לא יקראוהו יהי׳ פרהסיא) ועי׳ לעיל סי׳ י״ב סעיף כ׳ כ״א . (יז)מהרי״ל לא הי׳ מברך הילדים בשבת שבתוך השבעה! ויש מקומות שאין עושין מי שברך לאבל בתוך ז׳ ומדמין זה לשאלת שלום ואין להסשום דמיון ועי׳ באה״ ע סי׳ ת׳. (יח) מי ששמע שמיעה קרובה בשבת או נתיאש מלקברו בשבת שבת עולה לו ליום א׳ (עי׳ סי׳ ט׳ סעיף ל״א) ואינו מפשיט בגדי שבס (ואינו משנה מקומו בבהכ״נ וכמו ברגל לעיל סי׳ ח׳). (יט) חל יום ז׳ בשבת לא יעלה לתורה שחרית (עי׳ סי׳ ט״ו סעיף א׳) ולאחר שיצאו מבית הכנסת מותר בכל דבר (ואז לובש חלוק לבן ולא מקודם פ״ת) ובמנחה מוסר לעלות בתורה, ולמ״ש א״צ לישב ע״ג קרקע . (נ) פורים אינו מפסיק האבילות ועולה למנין ז׳ אפילו אס מת בסורים, ומ״מ אינו נוהג לא בי״ד ולא בע״ו אלא דברים שבצנעה ואינו יושב ע״ג קרקע ואינו חולץ מנעל, אבל ממעט קצת לראות במיני שמחה . (נא) אס חל סורים בע״ש אין קורץ קודם ברכו לילך נגד האבל לנחמו דאין להזכיר שס אבל בפרהסיא אלא ילך מעצמו בלא קריאה (וכן כשחל שושן סורים בע״ש אין קודאין א״ר) ועי׳ לעיל סי׳ י״ד סעיף ב׳. (כב) חייב במשלוח מנות אפילו תוך ז׳ ומ״מ לא ישלח דבר של שמחה, וכ״ש שחייב במתנות לאביונים ולשלוח להאבל תיך יב״ח שרי רק לא ישלחו לו דבר של שמחה אבל תוך ל׳ אין לשלוח לו אא״כ אין בעיר אלא האבל מס אחר דאז מותרים לשלוח זה לזה, ומתנות לאביונים מותר לשלוח לו אפילו תוך ז׳ דלא ג״ע מצדקה :
סימן יז דק •שמועה קרובה ורחוקה
(א) מי שבא לו שמועה שמת לו מת שחייב להתאבל עליו אס בתוך ל׳ יום של הקבורה (ובחכ״א כ, דהעיקר למנות מיום המיתה) הגיע השמועה, ואפי׳ ביום ל׳ עצמו ה״ז שמועה קרובה וקורע, וחייב לנהוג ז׳ ול׳ מיוס שהגיע לו השמועה ואינו מניח תפילין בו ביום, ועי׳ לעיל סי׳ ג׳ סעיף י״ג, (ב) ואס שמע לאחר ל׳ ה״ז שמועה רחיקה, וא״5 לנהוג אבילות רק חולץ מנעל זמן מועט, ואס אין מנעלים ברגליו בשעת שמועה ישב זמן מועט ע״ג קרקע ואם הי׳ עוסק בתורה או במלאכה או רוחן בשעת שמועה מפסיק זמן מועט.משום אבילות וחוזר למס שבידו (ולערן תפילין עי' לעיל שס) ומ״מ אינו יוצא בהפסק זה ידי אבילות רק צריך ג״כלישב ע״ג קרקע או לחלון מנעל זמן מועט , ואין חילוק בין שמע ביוםצב ספר חיי עולם סימן יז יח
או בלילה שאס שמע בלילה ונהג זמן מועט בחליצת מנעל בלילה פולה לו, ואפילו שמע על אביו ואמו מלבד מה שנוהג על או״א כל יב״ס דזה נוהג אפילו בשמע אחר ל׳ , ומונה יב״ח מיום המיתה ולא מיוס השמועה׳ ואס בא לו שמועה מאביו אחר יב״ח אינו נוהג אלא זמן מועע אפילו בדברים הנוהגים כל יב״ח, ולענין קריעה עי׳ לעיל סי ה׳ סעיף י״ב י״ח. (ג) השומע שמועה קרובה בשבת או ברגל ולמ״ש או למוצאי רגל נעשית רחוקה אסור בכל יוס השבת ובכל ימי הרגל בדברים שבצנעה ולמ״ש ורגל נוהג זמן מועט כנ״ל ועי׳ סי׳ ט״ז סעיף א׳, ט״ו. (ד) השומע עשרה ימים אחר חג הסוכות שמת לו מת ערב סוכות אע״ג שאם הי׳ נוהג זמן מועט לפני החג הי׳ עתה יוס ל״א (ע״ש סעיף א׳) מ״מ הו״ל שמועה קרובה משוס דאין הרגל עולה למי שלא נהג אבילות קודם הרגל. (ה) השומע שמועה רחוקה בשבת או ברגל אינו נוהג אפילו דברים שבצנעה ולמ״ש ורגל נוהג זמן מועט ודיו. (ו) דין השומע אחר תפלת ערבית מבואר בסי׳ ע׳ סעיףכ״ד ודין ספק שמועה קרובה או רחוקה נתבאר בסי׳ ט״ו סעיף ח׳ :
סימן יח דין קדיש ותפלה והזכרת נשמה .
(א) מי שמת לו מת ולא נודע לו אינו חובה שיאמרו לו ואפילו באביו ואמו וע״ז נאמר מוציא דבה הוא כסיל, ומותר להזמינו לסעודת אירוסין ונשואין ולכל שמחה (עי, סי׳י״ב סעיף ט״ז) ומיהו אס שואל עליו אין לשקר ולומר הי הוא אלא יאמר בלשון דמשתמע לתרי אפי; שנאמר מדבר שקר תרחק ומ״נג בבנים זכרים המנהג להודיע כדי שיאמרו קדיש ויתפללו לפני העמוד(עי׳ לעיל סי׳ א׳ סעיף ט״ו) (ובמועד ובפורים אסור להודיע אפילו לזכרים משום דמונע אותם משמחת יו״ע ושמחת פורים דהא צריכין לנהוג. דברים .שבצנעה, ס״ת). (ב) כשהבן מתפלל ומקדש ברבים פודה או״א מן הגיהנס ובסרט במי״ש שחוזרים הנשמות לגיהנס דודאי נכון להתפלל ערבית ולומר קדש ועי׳ לעיל סי׳ י״ב סעיף כ״ו וכן נהגו להפטיר בנביא, ונהגו לומר קדיש על אמו אעפ״י שאביו חי ואינו יכול למחות (אבל אם שניהם חיים לא יאמר קדיש על אחי חקן מקדיש דרבנן שיכול לומר, ס״ת) • ( ג) על אביו מומר א׳׳א קדיש מלבד היכא שנהרג דיש לו כפרה דאז אומרים עליו. (ד) מי שצריך ליסע למרחקים מוטב שישכור א, לומר קדיש בשביל אביו במקומו משיאמר א׳ בחנם (מי שצוה שבנו לא יאמר קדיש עליו שומכגין לו פ״ת) ועי׳ סי׳ ט׳ סעיף ז׳, ומי שנעדר בלא. בן וצוה שבתו תאמר קדיש מותרת לומר בביתי אבל לא בבהכ״נ; (ה) מותר לאבל לומר קדיש אפילו 3ש3ת וי׳׳ע אבל לא יתפללספר חיי עולם סימן יד. צג
כדלקמן סעיף ס׳ , ומי שמס בשבת או בי״ט וא״א לקברו בו ביוס הדין מבואר 3סי/ ג׳ סעיף ה׳. (ו) נהגו שלא לומר קדיש רק י״א חדשים שלא להחזיק אבותיו ברשעים כי משפט הרשעים בגיהנס י״ב חודש׳ ובהיא״צ חיזריס ואומרים קדיש וכן עושים לעולם בכל שנה כדי להעלותו בג״ע למדריגה היותר מעולה (ומי שיודע אבותיו היו מאותן שנדונים יב״ח מחוייב לומר קדיש יב״ח פ״ס) ופוסקים יום א, לפני היום שתהי/ בו היא״צ בחודש י״ב למשל אם תהי/ היא״ל ג׳ ניסן מפסיק בב׳ אדר משוס דג, אדר שייך לחודש הי״ב (ועי, סי׳ י״ט סעיף א, ג׳ דבאופנים האלו פוסק ג״כ יום א׳ לפני היא״צ) והמנהג שביום שפיסק מלומר קדיש יש לו כל הקדישיס, מיהו אינו דוחה ליא״צ ולשלשיס . (ז) יש מקומית נוהגין לומר קדיש גס על שאר קרובים שהאב אומר על בנו ובני בניס על זקנם או זקנתס ודוקא בן הבן ולא בן הבת, וכן אומרים על אחיו ועל חמיו ותלמוד מובהק על רבו, ומ״מ אס יש שם אבל על או״א אין לגזול ממנו הקדיש, ואס אין בבהכ״נ מי שיאמר קדיש ,
נוהגין שאותו שאין לו אב ואס אומר לעד כל מתי ישראל. (ח) מי שיודע להתפלל יתפלל אפילו תוך השבעה (עי/ סי, י״ב סעיף כ״ו) ויותר מועיל מקדיש יתום /
ן ויניח הקדיש לקטנים שלא נתקן אלא בשבילם, ומי שאינו יודע להתפלל, יתפלל עכ״פ אשרי ובא לציון, אבל בשבת ורגלים וד׳ה דו״כ אין להתפלל אס לא היכא דליכא דעדיף מיני, (או שהי, דרכו להתפלל מקודם שנעשה אבל פ״ת) אמנם בימי הסליחות ועשי״ת מותר להתפלל ולומר הסליחות ואפי, בעד׳ה, ובר״ח וחנוכה יתפלל האבל עד הלל(אמנם הגאון מהר״א ווילנר אוסר להתפלל שחרית בר״ח) ובכל הימים שא״א תחנון מותר להתפלל (והנוהגים שלא להתפלל טועים לחה״פ). (ט) כשמתפלל האבל בערב חנוכה ידליק אחר את הנירות משוס שהחיינו עי, ט״ז סי, תרע״א (ובבית וודאי מותר לברך שהחיינו נו״ב) וכן לא יקרא האבל המגלה ולא יתקע בד׳ה מה״ט, או שאחר יברך הברכות • (י) האבל וכ״ש יא״צ דוחה המוהל מן התפלה אס לא שיש מנהג שהאבל נדחה אבל אינו דוחה את המתפלל סליחות בימי הסליחות משוס תפלה של כל היום ומ״מ הרשות ביד הקהל לבחור עליהם מי שירצו. (יא) בן ז,
גדול שהולך לבהכ״נ בשבת מרחה לבן ל׳ וליא״צ מכל הקדישיס אבל בן ז, קטן שהולך כל ז, לבהכ״נ אינו דוחס אלא בן ל, אבל ליא״צ נותן קדיש א, / ואס יש הרבה יא״צ נגד'
כל הקדשים נדחה הבן ז׳ קטן לגמרי. (יב) בן ז׳ קטן ובן ז׳ גדול שנים שויס ואס יש בן ז, גדול ובן ז׳ קטן ויא״צ ויש ג, קרישים אץ היא״צ נוטל כלום והבן ;׳ גןול נוטל ב, קרישים והקטן קדיש א, דהגדול אומר להקטן לא ממך שקילנא אלא מן היא״צ. (יג) מי שנתבטל ממנו גזרת ז' מחמת הרגל מ ״מ כל ז, ימיםצד ספר חיי עולם סימן	יח
מיום הקבורה יש לו דין ז׳ לענין	קדט והיינו דץ 5ן !׳	קטן	והא סילו יי
לבהכ״ג	וכן לענין ל׳ שאס נתבטל	גזירת ל׳ אפ׳י־ה יש לו פל דין	ל׳ מיום הקטרה
ל׳ ימים	, וכן להיפוך מי שמת	אביו ברגל יש לו דין	בן ז׳	קטן ברגל ואחר
הרגל אף שנוהג אבילות מ״מ אין לו דין ז׳ לענין קדיש אלא מיום הקבורה ואח״כ אין לו רק דין ל, וכן מי שלא שמע שמת אביו עד אחר כמה ימים מן הקבורה אין לו דין ז׳ אלא מהקבורה (ואס שמע אחר ז׳ אין לו רק דן ל׳ אף שנוהג דין אבילות של ז׳ ואס מדע לו ביום ל׳ , יש לו תוך ז׳ שלו דין בן ל׳ ותוך ל׳ שלו דין בן יב״ח לחה״ס) . (יד) לענין קדיש לא אמריכן מקצת היום ככולו ואף במנחה של יום ז, יש לו דין ז׳ ובמנחה של יוס ל/ דין ל׳. (טו) לענין ז׳ אורת ותושב שויס בכל הקדישיס . (טז) ג׳ אחים ואיש אחר השוה עמהס שגס הוא בן ז׳ או ל׳ או יב״ח או יא״צ כמוהם! נוטלים האחים ג׳ קדישיס והאחר קדיש א' (ובת, דברי אגרת סי/ ז׳ כ׳ שהוא תיקן שכל האבלים יאמרו קדיש ביחד וכן בנאה״ט א״ח סי׳ נ״ה סק״א הביא דאס ב׳ או ג׳ אומרים קדיש וא, מקדים , שאס באים כל א, תוך כדי דיבור יענה אס הראשון או האחרון אמן ויעלה לכולם ואם יש הפסק ביניהם יענה על כל א׳ וא, עי״ש ולענ״ד צ״ע מדברי הט״ז סי׳ קל״ב בשם הזהר דכל דבר שנתקן בלשק תרגום אין לאמה בשנים עי״ש / ועי׳ באה״ט י״ד סעיף שע״ו די׳ מישראל שאינם יודעים פ״א בלשון לע״ז יכולים להתפלל ולומר קדיש בלשון שהם יודעים). (יז) בן ל׳ יש לו כל הקדישיס של חיוב (דהיינו קדיש התפלה ושיר היחוד) נגד בני יב״ח, וכן יא״צ יש לו כל קדשי החייב נגד בני יב״ח! ועל קדיש תהליס ואיר של יום ומגלת קהלת ורות ושיר השירים וכן על קדיש של מזמור שיר ליום השבת בקבלת שבת יטילו גורל ביניהם / ודוקא היא״צ של שבת אבל היא״צ שהי, בע״ש אין לו שייכות לקדיש של מזמור שיר ליוס השבת . (יח) בן ל׳ ויא״צ יש ליא״צ קדיש א׳ בכל התפלות של יום זה! ואס יש כמה יא׳׳צ נגד כל הקדישיס נדחה הבן ל׳ לגמרי. (יט) מי שהי׳ אכל על אביו ואח״כ מחה אמו יש לוהקדישיס מדן ז׳ או ל׳ אבל אינו סולק עוד עם שאר אבלים של יב״חבשביל אביו. (כ) אס יש כמס אבלים שדם דהיינו שכולם מיז׳ או ל׳ או יב״ח או יא״צ יטילו גורל, ומי שעלה עליו הגורל לומר ערבית לא יונח בגורל שחרית עד אחר שיגיע לכל א׳ קדיש א׳ , ואז חוזר חלילה להניח כולם בגורל יחד. (בא) אס ד׳ או ה׳ ממילין גורל ויש בהם ב׳ שיש לסם מנין א׳ גדול כגון אוון ת׳, והאחרים יש להם סרן הסחות צריכין להטיל גורל מחדש אבל אם רק א׳ יט לו אות ת' והאחרים שוים במרן הסחות זכה הראשון. (כב) נ׳ או ג׳ שהטילוספר חיי עולם פיק יח צה
גורל ולמסר 3א עוד א׳ צריכין להטיל יטרל מחדש ואותו שאמר ערבית לא יונת בגורל כמו בסעיף כ׳ , ואם הי׳ בעיר ולא בא איבד זכותו (ואס אמר שלא בא מחמת אונס יקבל בפני חכס ויפילו גורל מחדש לאה״ס). (כג) א׳ אמר קדיש ולמחר בא אחר ואמר אני אומר היום כנגד הקדיש שאמרת אתמול ועל קדיש הב׳ נפיל גורל הדין עמו דיכול לומר סמכתי שאתה תאמר קדיש ולכן עמדתי חיז לבית הכנסת . (כד) ב׳ יש להם יא״צ וא' רוצה להשכים לדרכו למחר אינו זוכה מחמת כן בקדיש של היום רק מטילין גורל. (כה) אורח ותושב ושניהם בני ל׳ או יא״ צ נדחה אורח לגמרו , ואס שניהם בני יב״ח יש להאורח קדיש א׳(ודוקא היכא שלא הי׳ התושב נדחה נגד עוד אחר אבל אס התושב נדחה נגד יא״צ או בן ל׳ דמטילין גורל על קדיש שיר של יום וכדומה כדלעיל סעיף י״ז אז אין האורח עולה עמהס בגורל לחה״ס). (כו) אורח בן ל׳ ותושב בן יב״ח שוים בכל הקדשים/ ואס התושב נדחה מפני יא״צ או בן ל׳ שויס הס בגורל שמטילים על קדיש שיר של יום . (כז) אורח יא״ צ ותושב בן ל׳ או יב״ח יש להאורח קדיש א׳ ואפי׳ אס הבן ל׳ תושב נותן קדיש א׳ ליא״צ תושב שיש שם כדלעיל סעיף י״ח אעסי״כ האורח יא״ל יש לו קדיש א׳ דיכול לומר להיא״צ תושב לא ממך שקילנא רק מהבן ל׳ תושב , ויאמר היא״צ תושב קדיש הראשון והאורח קדיש שני והבן ל׳ קדיש שלישי / ואס אין עם האורח יא״צ בן ל, תושב כ״א בן יב״ח תושב והוא נדחה מכל הקרישיס מפני יא״צ חושב שיש שס, ומפילים גורל על קדיש שיר של יום וכדומה כדלעיל סעיף י״ז אז גס הוא עמהס בגורל. (כח) נקרא תושב לערן זה אעפ״י שאינו פורע מסרק שישלו שם דרת קבע / ואס יש לבעה״ב מלמד או משרת המושכר לו לזמן אס הוא פנוי שאין לו אשה או בניס במקום אחר נקרא תושב ׳ והלומדים׳ בישיבה אפי׳ יש להם אשה במקום אחר תושבים הם/ והמגדל יתום בביתו אפילו בשכר אס אין להיתוס אב או אס במקום אחר נקרא תושב אבל מי שבא ממקום אחר למקום דירת אביו המת אין לו דין תושב . (כט) מי שמתפלל בבהכ״נ ידוע תמיר ובא לומר קדיש בבהכ״נ אחרת יכולים האבלים לעכב עליו אפילו אס הוא תוך ז, דגרע מאורח שאין לו מקום להתפלל ולומר קדיש במקום אחר משא״כ זה דכול לילך לבהכ״ג שלו. (ל) מי שיש לו קדימה בקדשים כגון בן ז׳ ול׳ / קודם ג״כ לתפלה, ואס שניהם שויס לענין קדיש ושניהם יכולים להתפלל ומרוצים לקהל ינדלי גורל ביניהם שא' יתפלל עד אשרי ובא לציון והשני יתפלל משם ואילך, ואס הא׳ איט יטל להתפלל או שאינו מרוצה לקהל והשני יכול ומריצה לא הפסיד המתפלל את זכותו בקדישיס. (לא) נמו להזטר שמת כל מת בשבתות של תוך י״א חודש/צו ספד חיי עולם סימן יח יט
ופוסקים צדקה בעבורם עי/ ב״י סי׳ רס״ד וכן מזכירין נשמת המתים בכל רגל (מעבר יבק) ובכל יום כיפור עי׳ ש״ע סי׳ תרכ״א (ואס הבן מזכיר אבותיו צא יזכירם בשמם רק יאמר אבא מארי). (לב) כל י״ב חודש על אביו ואמו כשאומר דבר מסיהם או כשמזכיר אותם תוך מכתביו יאמר ויכתוב : אבא מארי המי כפרת משכבו ולאחר יב״ח אמר ויכתוב: זכרונו לברכה וכן הדין גס ברבו .
סימן י״ט דין יא״צ .
(א) מצוה להתענות יום שמת בו אביו ואמו בכל שנה והמנהג להתפצל ולומר קדיש (ולעלות לתורה לסה״ס) ולהדליק ולהזכיר נשמתו׳ ומתענין יום המיתה ולא יום הקבורה אס לא היכא שיום המיתה הי׳ רחוק ג׳ או ד׳ ימים מן יום הקבורה דאז מתענין בשנה הראשונה ביום הקבורה כדי שיעשו היא״צ בתשלום האבילות ומשנה הא׳ ואילך יתענה ביום המיתה כ״כ הש״ך אבל בא״ר פסק דיתענה ביום המיתה וינהוג אבילות עד יום הקבורה (ואס השנה שמת בו מעוברת יתענה גס בשנה הראשונה ביום המיתה, וא״צ לנהוג אבילות עד יום הקבורה להא״ר דהא כבר נשלם האבילות בכלות יב״ח׳ כ״כ בפ״ת׳ ולענ״ד אכתי צ״ע בזה לעעס הב׳ שבש״ך שם) זדוקא בכה״ג אבל מי ששמע שמועה אחר כמת ימים משלים האבילות מיום המיתה ולא מיום השמועה. (ב) מי שמת בשנת העיבור באדר ראשון או שני יתענה לעולם בשנת עיבור בחודש שמת בו ובשנה פשוטה באדר (ובס״ח כ׳ דאם מת בא״ר יתענה בשנה פשוטה בשבט ובאדר אבל בת׳ ג״ש סי׳ ע״ג תמת ע״ז וכ׳ דאס מת בשנת עיבור בער״ח אדר שני שהואכ״ט לא״ר יתענה בשנה פשוטה בכ״ט אדר ולא בכ״ט שבט) אבל אם מת בשנה פשוטה באדר יתענה בעיבור ולענין בר מצוה אינו כן דלא נעשה ק״ו עד אדר שני במבוא במ״א סי׳ נ״ד ופר״ח שם דאדר ראשון הוא תוספת וצ״ע בשרת חתם סופר חא״ח שאלה י״ד ע״ש׳ בא״ר ויש מחמירין להתענות בשניהם ומ״מ אין דוחה האבלים מתפלה וקדיש רק פעס אחת. (ג) מי שמת ביום א׳ דר״ח כסליו ולשנה הבאה חשון חסר דאין ר״ח כסליו רק יום א׳ יקבע היא״צ בכ״ט חשון וכן יעשה בכל השניס הבאים אף במלאים אבל אס השנה הראשונה שלאחר מיתה הי׳ ג״כ מלא יקבע ביוס א׳ דר״ח כסליו וכן יעשה לעולם אף בחסריס מ״א סי׳ סקס״ח(יאף שבפמ״א חולק עליו מ״מ המנהג כדעת המ״א׳ ש״ת ומחצית השקל שם) ואס מת בר״ח כסליו והי׳ רק יום א׳ ולשנה הבאה הי׳ ב׳ ימיס ר״ח יתענה ביום ב׳ שהוא ראשון לימי החודש. (ד) מי שמת לו מת בחנוכה אין היא״צ באותו היום של ימי החנוכה(למשל אס מת בר״ח טבח שהי׳ אז רק יוסא׳ספי חיי עולט פיק יט צו
והוא יוס ו' לימי חנוכה לא אמרינן דיעשה היא״צ נו חנוכה גס אס הי/ אז ר״ח מנת כ׳ ימיס) אלא נתר יוס הר״ח אזיינן כמה בחודש הי׳ יוס המיתה (והוי היא״צ ניוס ב׳ דר׳׳ח שהוא יוס ז׳ של ימי חנוכה) ועי׳ ט״ז שס סק״ד. (ה) מי שמסופק אס מת אניו נאדר ראשון או שני יתענה בשני דמוקמינן לי׳ אחזקת כ״ז שנוכל וכן אס יודע החודש רק שמסופק בכמה בחודש תלינן ביוס האחרון של החודש (ולפ״ז ה׳׳ה אס מת בין השמשות יתענה כיוס שלאחריו) ועי׳ לעיל סי׳ מ׳ סעיף כ׳׳ג • (ו) (מי שהתפלל ערבית ועוד היוס גדול ומת אביו בין שהוא בימות החול או כמ״ש חשגינן לי׳ ליממא לקבוע היא״צ ביוס העבר אף דלענין אבילות אין הדין כן לעיל שת; פ״ת) (ז) מי שאינו יודע היום שמת בו אביו ואמו יברור לו איזה יוס שירצה אך לא יסיג גבול עס הקדישיס. (ח) מי שלא הי׳ יכול לבא לבהכ״נ ביוש היא״צ כגון שהי׳ בדרך יכול להתפלל מעריב	שאחר	היא״צ ולומר קריש(ולחה״ס
מס מנהגים) וכן אס היא׳׳צ בשבת	והי׳ נדחה	מבן;׳	גדול שהלך לבהכ״נ, כדלעיל
סי׳ י״ח סעיף י״א, יכול להתפלל במו״ש ולומר קדיש(מ״א סי׳ קל׳׳ב ס״ק ב׳) • (ט) אס חל היא׳׳צ ביוס שא״א תחנון אין מתענין וכן אם אירע לו ברית מילה של בנו(אפי, מילה שלא בזמנו מ״א סי׳ תקס״ח סק״י) א״צ להתענות ולפחות א״צ להשלים רק יתענה עד לאחר חצות(וכן הסנדק והמוהל לא ישלימו ש״ת בשסת׳ באר יעקב) וכן בפדיון הבן האב והכהן לא ישלימו (ואס זמן הפדיון נדחה הכהן ודאי לא ישלים כיון דלגבי דידי׳קביע לי׳ זמנאמקרא שהרי לאו בדידי׳ תלי׳ לדחות הפדיון ליום אחר אבל באבי הבן צ״ע, ש״ת וכן חתן בז, ימי המשתה לא יתענה עטרת זקנים סי׳ תקנ״ט . (י) אם חל יא״צ-הראשון בע״ש לא ישלים ואז לעילם כשיחול בע״ש א״צ להשלים אבל אס השלים ביא״צ תראשק; או שחליא׳׳צ הראשון בסול אז אפי׳ אס חל אח״ג בע״ש צריך להשלים/ ומ״מהמקיל שלא להשלים כשחל את״כ בע׳׳ש לא הפסיד; ובפרט במי שמצטער׳ ט״ז סי׳ רמ״ט (ובת׳ חוט השני מתיר בזה להדיא וכ״ס ג״כ בת׳ נ״ש וסיים וז״ל ומעיין שלא השלים בע״ש זה, ממילא לא ישלים בכל פעם שיחול אח״כ בע״ש/ ורלא כיש טועים לפרש דברי הרמ״א דתלוי רק ביא״צ הראשון של אמר יניח, דליתא אלא על כל פעם א׳ שחל היא׳׳צ בע״ש קאמר, ומ״מ בתשו׳ חינוך ב״י לא כ״כ עי״ש ומשבצית זהב סי׳ רמ״נו כ׳ דאס חל יא״צ הראשון בע״ש אין	להשלים אף	כשיחול	אח״כ בחול מפני	שבזמנינו
הדורות חלשים) . (יא) מי שרגיל	להתענות בי׳ ימי	תשובה ואירע לו	יא״צבין
ר״ה ליו״כ אי׳ צ להתענות ה׳ ימים לפני ר״ה אבל אם היא״צ לפני ר״ה צריך להתענות ד׳ ימים חוץ מיום היא״צ מלבד היכא שהל ר״ה ביום ה׳ לליכא רק ד׳צח ספר חיי עולם סימן יט כ
ימי סליחות דאז א״צ להתענות נגרו ייס א׳ בשבוע שלפניו, ואס היא ■׳צ כיוס א׳ דסליחות או בער״ה אפי׳ יש יותר מד ימי סליחות א״צ להתענות נגדו יוס אסר משוס דימיס אלו קכועים לעולם . (ינ> אסור לאכול כסעודה כלילה שכיוס המחרת מת אכיו או אמו ודוקא סעודת מילה וכיוצא כו אכל סעודת סיום מותר , וכן כסעודת מריעות שאינה של שמחה יש להתיר(וכת׳ מקום שמואל כ׳ דוקא כסעודת חתונה שיש שס מזמומי חתן וכלה אכל בסעודת כרית מילה ופדיון הכן שרי / ובלחה״ס הכיא כשס כמה פוסקים ובשס המ״א דזהו דוקא כשנה הראשונה אכל בשאר השנים מותר לאכול ככל סעודה) :
סימן כ על איזה טומא״ הנהן מוזהר ואיזה כהן מוזהר ולאיזה מתים מטמא .
(א) הכהן מוזהר שלא לעמא במת אפילו נפל (אסר מ׳ יוס מל״מ פ״ב מהל׳ ט״מ) ולא לכל טומאות הפורשת ממנו ולא לגולל ולדוסק ולא לאכרמן החי (ואפי׳ לאכר של עצמו נו״ב סי׳ רי״ט) ועי׳ ש״ע סי׳ שס״ט, ש״ע ורס״י שע״ב, ודין גיסס מבואר בסי׳ א׳ סעיף י״ז . (ב) אפי׳ כהן כעל מוס מוזהר מלטמאות, אכל חלל ; וכהנת מותרים לטמא, ודוקא חלל דאוריי׳ אבל חלל דרבנן כגין הנולד מחליצה אסור לטמא. (ג)כשס שמוזהרים שלא לטמאות כך מוזהרים הגדולים על הקטנים מלטמא אותן ! בידם, ומ״מ אשת כהן מעוכרת מותרת ליכנס כאהל המת משוס דהוי טהרה בלועה (מ״אסי׳ שמ״ג ואס הקטנים מטמאין מעצמן א״צ להפרישן אס לא שככר הגיעו לחינוך, וכ׳ כאגודה תינוק כהן שישן באהל המת טוב להקיצו מפני המיניך, ועי׳ א״ח שם . (ד) אל אלו המתים מצוה לכהן לטמא להם, ואס לא רצה מטמאין אותו בעל כרחו, אשה נשיאה שהיא כשרה אבל פסולה או גרושה ואפילו יש לה מיס ממנו או ארוסה (עי׳מל״מ ב״פ מה;׳ אבנ) אינו מטמא לה, ומטמא לאמו אפי׳ נתחללה כגון אס אחר שילדה אותו נתגישה וחדה ונשאת לכהן, ולכנו ולבתו ולאחיו ולאחותו שהסמל׳ יום ואילך או דקים לן שכלו חושיו, ואפי׳ אה הס פסולים חוץ מהנילדיס משפחה ונכריח, ידוקא אחיו ואחותו הבתולה מן האב אבל מן האס אינו מטמא להם, וכן אינו מטמא לאחותו ארוסה אפי׳ היא ארוסה לכהן ולא לאנוסה ימפותה, אכל מסמא לאחותו ארוסה שנתגרשה מן האירוס*:, ומטמא לשומרת יכס ועי׳ לעיל סי׳ ט׳ סעיף א׳. (ה) נכון שלא יטמאו הנהנים אלא לצורך קבורה ולהניא ארון ותכריכין, ולפ״זבשלת שאין בו צורך קבורה אסירים להיות בב ת שהמת קרובי כו, אס לא היכא שאץ מי שישמר המת כראוי כמו הכהן הקיוב לפרי/ ונחיל מותר להיות שס אף אס יש אחרים המתעסקים עמי כיון דאפשר שיצט־כו שוס דבר ממנו לצדך קנורה. (ו) אין מטמא להס אלא עד שיסתום הגולל דהיינו לרש״י לאחר ש:ניחו עס הארון בקבר ונתנוספר חיי עולם סימן כ כא צט
עליז כיסוי הארון, ולר״ת עד לאחר שהשליכו עליז העפר; ואס דעתו לפנותו משס מותר לעמא לו לצירך עד שיסתום גילל תשני. 0) אסיר לכהן להתעמא למת אפי׳ נעת שנ׳טמא למת קמנו, לפיכך כהן שמת לו מת יש לקברו בסוף בה״ק כדי שלא יתעמא בקירות אחרים, ואע׳׳ג דבהליכה דעיסק נמתו מותר לטמאת״לגס לאחרים מ׳׳מ בחזירתו שכבר פירש ממתו אסור ויש פוסקים דאף כהליכה אסור להוסיף טומאה יעי׳ שעך. (ח) כהן שפרשי אבותיו מדרכי הצבור יגון המיסרות אינו מטמא להם ולא להורגי ב״ד ולא למי שמאבר עצמו לדעת (עי׳ לעיל סי׳ ו׳ סעיף ד) ולא לספק רן ט׳ לראשין ובן ז׳ לאחרון, ועי׳ לעיל סי' ט׳ סעיף ד׳ . (ט) אין הכהן מטמא לאבר מן החי של אביו ולא לעצס מעצמות אביו, וכן המלקט עצמות אינו מטמא להס אעפ״י שהשדרה קיימת, יאפי׳ אס כל המת שלס רק שחסר ממנו כ״ש ואפי׳ מונח אצלו אינו מטמא לו שאינו מטמא אלא למת שלם, וי״א דדוקא אס נחסר לאחר מיתה או בשעת מיתה כגון שנחתך ראשו, אבל אס חסר ממנו אבר מהייס ואח״כ מת מטמא לי, וי״א דאינו מטמא להרוג דמקיי חסי ונכון להחמיר. (י) מצוה לטמאות למת מצוה ודינו מבואר בש״ע סי׳ ע״ד .
סימן ג׳׳א דין אוהל היאך מביא הטומאה .
(א) אסור לכהן לכנס תחת אהל שהמת תחתיו אפי׳ הוא גדול הרבה ואפי׳ לבית או לעליה אחרת הפתוחים לאותו הבית בנקב שיש ט טפח על טפח, ובית לאותו בית עד עולם, ודוקא כשיש טפח במקום א׳ אבל לא ע״י ציריף כגין חל ן(העשוי לתשמיש אבל עשוי לאורה שיע־רו להביא הטומאה בכפינדיון רמנ״ס פי׳ י״ד מה׳ ט״מ) שיש לו גיטטערעשוי ע״י סייגים ואין אויר טפח במקום א׳ אין מצטרפים הנקבים שבסריגיס לפתיח טפח, ואס סתס הנקב מותר לו לכנס לבית האחר או בהעליה דהסתימה ח צצת בפני הטמאה, דדוקא כשאין בין המת למה שעל גביו ומהצדדים טפח אויר דהוי טמאה רצוצה הטומאה בוקעת ועולה משא״ככאןדיש באהל המת חלל טפח על טפח טהור על גביו, אס לא היכא שכרן את פצימיי יסתמו דאז הוי כקבר סתום דלקמן סעיף ז׳. (ב) וכן אס כמה בתים סמוכים זה אצל זה והגנים שעליהם בולטים טפח לחוץ על פתחי הבתים או על חור טפח על טפח, ונוגעים זה בזה (אבל אס אין הגגיס ניגעיס אפי׳ אין ביניהס רק פחית מג׳ טפחים לא הוי חיבור לטמאה דנא אמוינן לבוד לענין טימאה ועי׳ ברע״ב משנה א׳ פ״ר דאהלות ושם פ״י משנה נ׳) או שהי׳ זה למעלה מזה ואעפ״י שאינם נוגעים דאמרינן חבוט רמי וכאלו ניגעים, וטומאה בא׳ מהבתים, כל הבתים שפתחיהם פתיחות או שיש להם חור טע״ט טמאות׳ק ספר חיי עולם סימן בא
וכן אהי׳ אס הבתים מרוחקים זה מזה אלא שיש קורה רחב טפח מונח מבית אל בית וראשי הקורה נכנסים תחת הגגיס שמכאן ומכאן ומאהלין עליו טפח, הטומאה נכנסת תחת הגג ומהגג להקורה, משוס חבוט רמי, ומהקורה לתחת כגג שבצד הב׳ ומטמא כל הבתים שפתחיהם פתוחות כנ״ל, ואס סתם הסתח או החור או שהסיר מקצת הגג המאהיל מתר למס לבית האחר. (ג) הא ממעיל סתימת הנקב דוקא שסתם בדבר שאינו מקבל טומאה כגון באבנים או בסשוטי כלי עז כג ן קסמים, או נגולמי מתכות, וגס הסתימא יכולה לעמוד מעצמה בלא סמיכה אבל אס סתם בכלי או אפי׳ בדף רחב קצת שיכול להניס עליו׳דבר דהוי כבית קיבול(עי׳ מ״אסי׳תרכ״ט ס׳׳קי״א ובמל״מ פי״ב מהל׳ ט״מ) או בפשוטי כלי מתכות דמקבלין טומאה״ או אפי׳ סתם באבנים אלא שסמכן בדבר אחר לחזקן שלא יפלו כ״ז לא הוי סתימה, ואססתסבאמיסוהסמסומכותע״י הכותל שמחזקת אותן אין זה מקרי סמיכה ושפיר סיתס. (ד) וי״ז בדבר שאיני מחובר לקרקע אבל אם סתס בדלת אעפ׳׳י שהיא תלוי׳ בציירים של מתכות, ובלעדן בל תוכל הדלת עמוד אפ״ה הוי סתימה דכל שנעשה מתחילה לשמש את הקרקע יקבע בקרקע ה״ה כקרקע ואינו מקבל טומאה , וכן חלון שיש בו סריגים דסיעיף א׳ אפילו הס של מתכית כיון שקבועים בכותל ה״ה כקרקע ואינו מקבל טימאה וחוצץ. (ה) אסור לסתיס הנקב או להסיר א׳ מהרעפיס של הגג בשבת ואפי׳ לומר לעכו״ס לעשותו אסור כשיש מת בשכונה, אבל קידם שמת מותר לסתמו אפי׳ ע״י ישראל (ועי׳ ת׳ ג״ש סי׳ מ׳ באשת כהן שחלתה כמעט נטתה למות, ומת אחיה הדר בשכונתה ושאלה על בעלה מדוע לאבא אל הלחם, ואץ מגיד לה מיראה פן תטיף דעתה זע״כ ההכרח שיבא הבעל לביתו, והתירו להסיר מקצת מהגג ע״י עכו״ס) . (ו) הלע״מ על הפסח שייציאו משם המת אפי׳ אס הדלת נעולה אסיר לכהן לעמיד תחת המשקוף דהואיל וסיף הטומאה לצאת דרך שם רואין כאלו כבר יצאה, ולכן יש מחמירין לכהניס לילך דרך שער העיר שסיף המת לצאת שס,וישמתירין משיסדל״א סיף הטומת: לצאת אלא באותו פתח שמוציאץ המת תחלה מהאהל כיון דע״י ההוצאה נטהר האהל, ולא מתיך האדר ! והמקיל במקום שלא נהגו להחמיר לא הפסיד, ובבית צדוק הדין אין למוש כלל אס יכנסו בו הכהניס כשיש מת בעיר בין יש לו פתח, או ב׳ פתחים. (ז) אסור לכהן לקרב תוך ד״א של מת או קבר, גדא שאין תקבר מסיייס במחיצית גבוהות יישאו בחיץ עמוק י״ט,אבל אס היא מסוייס במחיצות או בחריז (פתוח למעלה באופן שאין יכיל לילך עליה בה׳׳י) א״צ להרחיק ממנו אלא ד שפתם, וליגע בקברפשישאספר חיי עולם סימן כא קא
דאסור דטומאה בוקעת ועילה, ואפילו נגד צד הריקן שבו טון דהאידצא הקברים סתומים ויש בהס חלל הרבה, ובאינו מסזיים דאסור דוקא כשהמת מונח במקום קטעותו ׳
אבל כשה א במט: המוציאין אותו עליה, ובעת צדוק הדן אף כשמעמידן אותו אינו תופש ד״א,ולפן אין למחות כהפהציס ■היורשים על המת ועומדים תוך ד״א שלו .
(ח) מיתר לכהן לעמול אצל בית שיש בו מת ומותר ליגע בכתליו ובלבד שלא יהי׳
לבר מאהיל עלי׳. (ט) כהן שישן באהל שהטימאה נכנסת בו אפילו אינו עם המת בחדר א׳,ולא ירע צריך להקיצי, ואס הוא ערום אק להגיד לו אלא יקראו לו סתם שיצא כדי שילביש עצמו תהילה, אבל אס כבר הגידו לי אסורלהמתץ והלביש עצמו,ומ״מ אס איני עס המת בתדר א׳ נ״אנבית הסמוך שהטומאה נכנסת ני׳ יש תקנה לסגיר הפתחים שהכהן שס או הפתחים שהמת שס וילביש עצמו ויצא׳ ועי׳ לעיל סי׳ א׳
סעיף י״ז . (י) ש״ן כהן המתפלל י״ח ויש מת הנוגע בבהכ״נ אין להגיד לו מד שיסיים תפלתו. (יא) קברי פכו״ס נטן לזהר מלילך עליהם אף דיש מקילים וסוברים | דאין קברי ענו״ם מטמאים באהל ועוד דהא מומר מטמא לכ״ע והרי כמה מומרים קבורים שם, ומכ׳׳ש כשידוע שיש שם מומר א׳ דהו״ל קבוע וכמהצה על מחצה דמי, ובמגע ובמשא עכו״ם מטמא לרוב הסיסקיס : יעהרחת לב בני רמחה דמעה מעלקב חגה־ה מבעל המחבר
דף שזרה
מס כ טעות למס.צ״' לו נ כו ועיין לקמן סימן 0 סעיף י״ז
נא יב ו:איר:א,נוהגין להגביה המת מע״ג הכריס ע״י ככר או תינוק אף במקום שאין חשש סימון וכ׳ בא״ז בשם מבי״ע שאין צסת־ר המנהג ע״ס הזוהר תו״ש סי׳ שי״א ס״ק כ״א נב ז כ׳ בתשו׳ שמש צדקה סי׳ א׳ אס יש מת בשבח אין לשפוך המיס דכתיב ויברך אלקיס את יוס השביעי ויקדש אותו היינו שצוה למה שלא ישפוך מימי ישראל בסכינו ביוס השבת ע״כ הביאו התו״ש ס־׳ רצ״א סק״ח נד עז דכיון דלא מיקעל כדק הו״ל מיתתי כפרה ועי׳ לעיל סי׳ א׳ סעיף כ״ח נח כס ולערן תפלת מוסף ביום שיש בי מיסף יפשוט דיתפלל אתר קבורה כל שלא עבר היום עי׳ א״ח סי׳ ק״ס ולענין איזה התפלה שיקדים דה־יני מנחה או מוסף נתבאר׳ שס סי׳ רס״ו סעיף ד׳ ובמ״א שס סא כז פירוש דאין צדך להיציא באיון אבל אס רוציס להוציאן אפילו־ במעה הרשית בידו שכ׳ בשם הב״ח שכ״כ בשס הא״ז סג ח כ״כ הרמ״א ועיין לעיל סי׳ א׳ סעיף ל״ג דבתבן אסור מ״מ בקש מית• כאן אבל טיב יותר לטהר ע״י חציר יבש שקורי ן הייא סט ה צ״ל שבלע הבגד
ע כה נשים נדות לא ילכו אל ביה״ק עד אחד שיטבלו חיי אדס סוף כלל ג׳ שס כו וכתב בספר הכוונת דף ז׳ דזה דוקא בכתב בולט עב יד ועיין סימן ע ז סעיף ח׳ ע״ו ל טעות אומדן וצ״ל אין אומדן
עז א ובש״ש שס הביא בשס ספר פרי האומה ובדי דמנהג ירושלים שלא לי־מר אף בבית שאין שס אבל פ ה בפראג המנהג דהשותף אבל מסלק עצמו בשעת אנינות מהשתסות עד קרן סידר משליח נ״ד שלא להיות לר עוד חלק בהשיתפית והב׳ עיסק בחמתי לבדו תשובה מאהבה<91